זהו שמו של מחזה אמריקאי ישן של טנסי וויליאמס, שבו אם המשפחה מנסה לשמר את מעמדה בכל מחיר, גם במחיר של הרס חיי אחרים ואף של חייה שלה. בדומה לכך נראית כיום מדינת ישראל במקום בו היא לא נרתעת משואה שנייה – העיקר שמעמדה, שנשען על השואה הראשונה, יישמר. מה שמחזיק את השלטון הוא מסע הרס והפחדה שאין לו גבול, אך סופו של מסע זה יכול להיות רע ומר עבור כולנו.
אנחנו נמצאים בחלקת אלוהים קטנה, אחרי שהגשם שטף את הארץ, באחת הנקודות היפות ביותר ב"שביל ישראל". ברוב ימות השבוע, ובעיקר בשבת, עוברים כאן מטיילים. יש כאלה שבאים ממש מאילת והם בדרך למטולה, עושים את כל המסלול. רבים מהם זוכרים את האירוח הנדיב של משפחת ח'ואלד. אב המשפחה, עלי, עובד מזה 34 שנים בעיריית קרית אתא, בן אחד עובד במוסך ברמת יוחנן, הבן השני מרכיב חלונות אלומיניום.
שבט ח'ואלד יושב מזרחית לכביש יגור-סומך מאז 1945. בשנת 1992 הכיר שר הפנים דאז, אריה דרעי, בכפר, ובעקבות זאת הוא חובר לרשת החשמל. מאוחר יותר הוקצבו לכפר, במסגרת תכנית מחוזית, כ-440 דונם. בעשרים השנים מאז ההכרה בכפר גדלה אוכלוסיית הכפר הקטן מ-300 נפשות ליותר מ-400, אבל ראש המועצה האזורית חושב ש-240 דונם מספיקים לשנים הבאות, ותכנית המתאר שאושרה לפי זה לא משאירה אפילו דונם אחד לפיתוח.
בית זה נועד להריסה. צילום: שירז גרינבאום/אקטיבסטילס.
הבית של עלי, הבית של אחותו והבית של בנו לא נכללים ב-240 הדונם האלה. הם אומנם משלמים ארנונה כחוק, אך ביוב אין להם, ובשנת 2007 קיבלו עלי ומשפחתו צווי הריסה. הם אמרו: אבל אלה בתים שעומדים כאן עוד מלפני קום המדינה! בית המשפט פסק: לא יהרסו, אבל אסור לבנות. בגזר הדין היה סעיף קטן: אם יהיה בית בשטח ציבורי, נדון בזה שוב. אך בשנת 2009 שלף המנהל פתאום תכניות (מהיכן?) והפך את השטח לפרק לאומי.
פסיקת בית המשפט הייתה: הריסת הבתים תוך שנתיים, ללא פיצוי.
בשבועיים האחרונים מופיעות בכפר, כמעט כל יום, ניידות משטרה, והשוטרים שהגיעו נתנו התראה בעל-פה: יש להם שבוע לפנות. אני ראיתי את התכניות של הפרק הלאומי. הפרק לא מגיע בכלל לבתים המדוברים.
מה קרה? בזמן האחרון החליטו השלטונות "להתלבש" גם על הבדואים בצפון, לא רק בדרום.
בסוף 2011 הרסו השלטונות בית בכפר זבידאת. במהלך החורף הוא נבנה מחדש. כדי למנוע בעיות, זומנו כל צעירי השכונה יום אחד בחודש מאי השנה (2012) לחקירה והוחזקו בתואנות שווא. כשהשתחררו לבסוף למחרת בבוקר והגיעו הביתה, ראו שהבית נהרס שוב.
ב-4 בספטמבר החליטו להרוס בית בביר אל-מכסור. הבדואים בביר אל-מכסור משרתים כמעט כולם בצה"ל. על הבית שהיה מיועד להריסה התנוסס דגל ישראל. ההריסה לוותה במהומות קשות. כיום מתנוססים על הבית החדש, שנבנה על חורבות הבית שנהרס שני דגלים: דגל פלסטין ודגל התנועה האסלאמית. האם זאת הייתה הכוונה שלהם?
מה הם בעצם רוצים? מהי התכנית הגדולה?
היום, יום ראשון, היה דיון נוסף בבית משפט השלום בחיפה בעניין משפחת ח'אלד, במטרה להשיג עיכוב בצוו ההריסה. השופט הקשה מאוד על שני הצדדים. כלפי נציג ח'ואלד הוא טען שאין בסיס למתן עיכוב, וכלפי נציג המנהל הוא בא בטענות למה לא הרסו את הבתים מזמן!
בסופו של דבר נתן השופט באופן מפתיע בכל זאת עיכוב של צו ההריסה, אולי בזכות הנוכחות שלנו? אך זהו עיכוב זמני, והמטרה שלנו היא ביטול הצו. אחד המפתחות לכך נמצא אצל ראש המועצה האזורית זבולון. זו מועצה קטנה עם 11,000 תושבים בקיבוצים אושה, רמת יוחנן ועוד, בנופית ובשני הכפרים הבדואים איבטן וח'ואלד. לפי וויקיפדיה מדד ג'יני של המועצה הוא 0.49, אחד הגבוהים בארץ. ראש המועצה דב ישורון מסרב לפנות למשרד הפנים, כדי להרחיב את גבולות הכפר ח'ואלד, וצריך ללחוץ עליו בעניין זה.
שלחו פקס הזדהות לביטול צו ההריסה נגד משפחת ח'ואלד לראש המועצה המקומית זבולון