"הצהרת בר-אילן" של נתניהו עשתה את שלה. תמימים האמינו, הימין עשה רעש – והמצעד נגד השלום נמשך. תחבולות דיפלומטיות, שיחות "חשובות ומכריעות" בכל מיני בירות עולם, ובינתיים המצור על עזה נמשך, בונים עוד ועוד בהתנחלויות, והדיכוי בשטחים הכבושים לא נעשה יותר נוח.

נאום אובמה, על העירפול שבו, והצהרת בר-אילן של נתניהו גרמו ללא מעט אשליות, ומחנה השלום ממשיך להאמין בניסים ולחכות לבואו של גוֹדוֹ-דה גוֹל "שלנו". לא מעטים עדיין מחכים למשיח, בין אם זה נשיא ארה"ב ובין אם בדמות "הקהילה הבינלאומית".

שלום הוא ענייננו! שלום צריך לבנות בדרך קשה ולא סלולה, תוך חיזוק תנועת השלום וההתנגדות לכיבוש בישראל, תוך מאבק בתוך החברה הישראלית. הוא לא יבוא רק כתוצאה מלחץ חיצוני או הצהרות ריקות מתוכן של ראש ממשלת ישראל.

נתניהו מחפש עכשיו כל מיני נוסחאות פשרה; גם אם אובמה יסכים, אין טעם בנוסחאות כאלה, שרק ירחיקו אותנו משלום אמת. להצהרות "שתי המדינות" של נתניהו, ברק ולבני אין תוכן טריטוריאלי של ממש. אין משמעות לריבונות מדינית ללא טריטוריה רציפה ובת-קיימא. לכן חשוב לומר בקול רם: לא יהיה שלום אם לא תקום מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בגבולות 1967, בלי בנטוסטנים המופרדים על-ידי התנחלויות – ובלי התנחלויות! ירושלים המאוחדת תהא בירת שתי המדינות.

לא יהיה שלום, אם ינסו להקים מדינה פלסטינית כמדינת-חסות של ישראל. ברור שבין שתי הישויות צריכים להיות קשרים כלכליים, אבל תוך הפסקת יחסי התלות והשליטה שנוצרו מאז 1967. ה"שלום הכלכלי" של ממשלת ישראל רק מיטיב עם מעטים, מעמיק את המחלות הכלכליות בשטחים הכבושים ומנציח את האיבה.

התחברות-תראבוט קוראת להפסקה מיידית של "תיאטרון המאחזים הבלתי חוקיים": כל ההתנחלויות בשטחים שנכבשו ב-1967 הינן בלתי חוקיות מבחינת המשפט הבינלאומי, ותכליתן הפוליטית תכליתן היא ברורה: למנוע הסדר של שלום ולנשל את הפלסטינים. כל ההתנחלויות צפויות לפינוי, אם רוצים באמת הסדר שלום – וכדאי כבר עכשיו להיערך כלכלית, חברתית, משפטית ולוגיסטית לקראת קליטת תושביהן בתוך גבולות הקו הירוק.

ריבוי טבעי? אדרבא! אנחנו קוראים לממשלת ישראל להתמודד בדחיפות בבעיית הדיור של יהודים וערבים במדינת ישראל באמצעות תוכניות רחבות היקף ורציניות בתחום הדיור הציבורי ללא הפליות בין הציבורים השונים. באמת הגיע הזמן להתייחס לצורכי הריבוי הטבעי של השכבות המקופחות ביותר בישראל.

הסדרי בטחון של ממש יבטיחו לא רק את שלומם של תושבי ישראל; הם צריכים גם להבטיח את שלומה ושלמותה של המדינה הפלסטינית ושל תושביה. הרטוריקה היום-יומית של "הם צריכים להלחם בטרור" מסתירה כיום מעיני רבים, שכוחות צה"ל נמצאים בכל מקום ושולטים בכל הנעשה בשטחים הכבושים, תוך הפעלת אמצעי דיכוי ולעתים אף טרור כנגד אוכלוסייה אזרחית.

מו"מ לשלום צריך להתקיים בלי תנאים מוקדמים – ולכן שאלת הפליטים על היבטיה והתשובות השונות האפשריות, המבוססות על מימוש זכויות הפליטים, חייבת להיות על שולחן הדיונים.

אחדות פלסטינית תתרום רבות לקידום תהליך אמיתי המוביל לשלום; אל לנו ולאף גורם בישראל לקבוע מי יהיו נציגיו של העם הפלסטיני.

תנועת התחברות-תראבוט קוראת לכל הנאבקים לשלום בישראל לחדש את המאבק למען שלום אמיתי וחברה צודקת בלי להמשיך לחכות למעשיהם של אחרים. מהלכים דיפלומטיים יכולים להשפיע, אבל אינם יכולים להיות תחליף ממשי למאבק רציני בתוך החברה הישראלית. עלינו לגייס את מירב הכוחות, בקרב כלל המגזרים החברתיים בישראל, למען שלום ישראלי-פלסטיני צודק.

התחברות-תראבוט, אוגוסט-ספטמבר 2009