כרוז הפנתרים השחורים, תל-אביב, 1971


הכרוז המובא להלן מדבר בשפה ברורה. הוא מצביע בבהירות על תהליכים ההולכים נמשכים מאז. הוא מתאר מציאות מוכרת היטב, שתמשיך להיות מוכרת — עד שלא נשנה אותה.

כרוז הפנתרים השחורים, 1971

מן המפורסמות הוא כי גטאות של נדכאים מפוזרים בליבן של הערים הגדולות.

גטאות אלה נוצרו כאשר "מנהיגינו" ראו צורך, מאז תחילת ההגירה לארץ-ישראל, להפריד בין עני לעשיר, בין אשכנזי לספרדי. כך נוצרו עוד בסוף המאה ה-19 גטאות של עולי תימן לצד המושבות המשגשגות של עולי אירופה.

דוגמאות?

בבקשה: שעריים ליד רחובות, כרם התימנים בתל-אביב, נחליאל בחדרה, ראש-העין בפתח-תקוה וכן הלאה.

עכשיו, מה קורה כאשר העיר משגשגת, מתפשטת, נתקלת בגיטו, מקיפה אותו מכל עבריו? הגטו הופך למרכז העיר. בתור כזה, מחירי הקרקעות בגטו מרקיעים לשחקים.

מי מתחיל להתעניין בגטו המוזנח אם לא מיודעינו הספסרים, מחפשי ההתעשרות הקלה, חביבי המשטר ושותפיו הפורסים לו נתח מהעוגה! מה הפלא אם העירייה מפקיעה את השטח לצורכי "פיתוח"? העניים חייבים להישאר עניים, צריך לתת שאנס למשקיעים האמריקנים ושותפיהם הישראלים, כדי למשוך "עלייה". בסופו של דבר תושבי הגטאות הם "לא משלנו", הם לא ינקו תרבות אידיש משחר נעוריהם, הם נורא מזכירים לנו את הערבים המאוסים.

אומנם נפצה אותם, ניתן להם "דירה" טובה יותר מהצריפונים ונקים עבורם גטו חדש. אם במשך הזמן אותו גטו חדש שנקים בשבילם יהיה שוב במרכז העיר, שתמשיך לגדול, אז נעביר אותם לגטו אחר וחוזר חלילה.

א ז ר ח,

תנועת "הפנתרים השחורים" החליטה לשים קץ למצב מביש זה. אין לנו קשר עם שום מפלגה, אין לנו קשר עם אידיאולוגיות למיניהן, אבל העוול הנורא הזה, כאשר רוצים לגזול מהרש את כבשתו היחידה כדי להוסיף ולנפח את עושרם של אלה שכבר מיצו את כל אפשרויות הבזבוז, מקומם אותנו.

התנועה מתארגנת להפגנה רבתי בכיכר מלכי ישראל מול בניין העירייה ביום שני, 3.5.71 בשעה 15:30.

א ז ר ח,

תן ידרך להפיכת הפגנה זו להפגנה עממית-לאומית נגד משטר העושק והגזל, המזניח את הרבים כדי להעשיר את המעטים