בינואר 2010 התחוללו ברוזארנו (Rosarno) שבדרום איטליה מהומות, שתוארו בעיתונות כהתנגשויות בין מהגרים אפריקאים לאיטלקים. ממשלת ברלוסקוני העבירה בתגובה כאלף מהגרים למחנות מעצר "למען בטחונם". רוברטו סביאנו מסביר שמדובר בהתקוממות מהגרי העבודה נגד המאפיה השולטת בחיים הכלכליים.


כשהייתי נער, במקומות בהם גדלתי, ילדים נהגו לירות לכלבים בראש. זו היתה דרך לרכוש ביטחון עם כלי נשק ולשחרר את הכעס על יצורים חיים. עכשיו נדמה שבני אדם משמשים כמטרות אימונים. בתחילת ינואר פרצה ברוזארנו שבמחוז קלאבריה בדרום איטליה התקוממות של מהגרים אפריקאים, לאחר ששניים מהם נורו ברגליהם ברובה אוויר. המהומות תוארו כהתנגשות בין מהגרים לאיטלקים, אבל האמת היא, שזו היתה התקוממות נגד ה'נדרנגטה ('Ndrangheta), המאפיה הקלאברית החזקה. מי שמתכחש מכך לא מכיר את המקומות האלה, שבהם כל דבר – עבודה, משכורות, דיור – נשלט בידי ארגוני פשע.

ההתקוממות ברוזארנו היתה ההתקוממות השנייה בשנים האחרונות נגד הפשע המאורגן האיטלקי. זו שקדמה לה התרחשה בקסטלוולטורנו, בקרבת נאפולי, לאחר שיחידת חיסול של הקאמורה הרגה שישה נערים אפריקאים חפים מפשע. הטבח נועד לשמש מסר הפחדה המשליט אימה, ובמקום זאת הצית את זעמם של המהגרים. בקסטלוולטורנו עובדים בעיקר בבנייה, ברוזארנו קוטפים תפוזים, אבל בשני המקומות השליטה בכל הפעילות הכלכלית היא המאפיה. והיחידים שהיה להם האומץ להתקומם נגד ארגוני הפשע היו האפריקאים.

מהגר שמגיע לצרפת או לבריטניה יודע, שעומדים לחול עליו עם חוקים נוקשים וברורים, אבל גם שיש לו כמה זכויות ממשיות וברורות. לא כך המצב באיטליה. הבירוקרטיה והשחיתות מאלצות את המהגרים לחשוב, שהבטחונות היחידים הם האיסורים והחוקים שקובעים ארגוני המאפיה השונים.

ארגוני הפשע מתירים למהגרים לעבודות בטריטוריות שלהם, משום שהם מרוויחים מכך. הם מנצלים את המהגרים – ומאפשרים להם מקום מגורים, לרוב בשדות או בשיכונים נטושים מחוץ לעיר שנבנו באופן לא חוקי; הם דואגים שהמשטרה לא תערוך יותר מדי בדיקות או תגרש אותם. האפריקאים מוכנים לסבול משכורות רעב, תנאי עבדות ומגורים גרועים מערי פחונים, משום שכדי להגיע לאיטליה הם נתנו את כל מה שהיה להם. אבל הם הגיעו לאיטליה כדי שיהיו להם חיים טובים יותר, ואת זה הם לא ייתנו לאיש למנוע מהם.

ישנם גם איטלקים, ששוללים את החוקים שקובעים ארגוני המאפיה: פה ושם יש מי שמתנגד, לפעמים מי שיש לו החופש והאמצעים הדרושים כדי להגר ממקומות כמו רוזארנו. אבל האפריקאים אינם יכולים להרשות לעצמם לעזוב. הם חייבים להתנגד למשפחות הפשע. הם יודעים, שעליהם להגיב באופן מאורגן משום שזו הדרך היחידה להגן על עצמם. אחרת, יהרגו אותם.

טעות לקרוא למתקוממים מרוזארנו, שבסך הכל רצו להשיג את זכות האזרחות במקום שבו לאזרחים עצמם נותרו מעט זכויות, פושעים. לא היתה זו התקוממות נגד החוק, אלא התקוממות כדי להיכנס בשעריו.

טבעי הדבר שבאיטליה ישנם גם מאפיונרים אפריקאים, אך אלו הם שותפיהם החסינים של ארגוני המאפיה המקומיים לסחר הקוקאין. ארגוני הפשע האפריקאים אוגרים כוח רב, אבל העבדים החדשים, השחורים של איטליה, אינם אנשיהם.

האפליה מסייעת לארגוני המאפיה

על המדינה האיטלקית לגנות את המהומות באשר הן אלימות, אך אם תתייחס למהגרים כעבריינים היא תדחוף אותם לזרועות ארגוני המאפיה. אחר המהומות ברוזארנו הממשלה העבירה יותר מאלף מהגרים למחנות מעצר – למען בטחונם, כך נאמר – והרס את המחנה שבו רבים מהם התגוררו.

אלו תגובות שיאלצו את המהגרים לחשוב שהם חייבים להשיג חסות מארגוני הפשע האפריקאים. עד עתה, מרביתם עומדים בפרץ. הם הגיעו לאיטליה כדי לחיות חיים טובים יותר ולא כדי להפוך למאפיונרים. לו היו המהגרים מרוזארנו מעורבים בארגוני הפשע, הם היו נושאים ונותנים עם המאפיה הקאלאברית כדי לשפר את תנאי חייהם ועבודתם. הם לא היו מתחילים את המהומות.

איטליה היא ארץ שרבים היגרו ממנה, ושאינה מצליחה לזכור, כיצד האפליה עצמה שממנה סבלו האיטלקים במקומות כמו ארה"ב התירה למאפיה להכות שם שורשים.

עבור איטלקים רבים, שלא הרגישו מוגנים או מיוצגים בידי אף אחד, היה קשה במיוחד לשמור מרחק מהמאפיונרים; ובכל זאת איטלקים-אמריקאים רבים התמידו בכך. די להיזכר בג'ו פטרוסינו, קצין משטרת ניו-יורק, שנרצח בפאלרמו בשנת 1909 מכיוון שניסה להילחם במאפיה, כדי לזכור את מחיר המאבק הזה עבור איטלקים הגונים.

המהגרים מגיעים לאיטליה כדי לבצע את העבודות שבהן האיטלקים אינם מוכנים לעסוק, ולאחרונה הם החלו להגן על הזכויות שעליהן האיטלקים מפחדים להגן. בשל כך, כאיטלקי מהדרום המודע למידת תרומתם האפשרית לעתיד ארצנו, אני מבקש מהאפריקאים: אל תעזבו, אל תשאירו אותנו לבד עם המאפיה!



רוברטו סביאנו הוא סופר ועתונאי איטלקי. ספרו, עמורה: מסע אישי אל לב האימפריה הבינלאומית האלימה של מערכת הפשע המאורגן בנאפולי זכה להצלחה עצומה, שהביאה לאיומים חוזרים ונשנים על חייו והוא חי כעת במסתור ותחת הגנה משטרתית. עמורה (כמו ב"סדום ועמורה") באיטלקית זה גומורה, מילה הקרובה לקאמורה, שמו של ארגון הפשע המקומי.