כן, כן, מאז כהונתו כשר האוצר עשה נתניהו באמת את כל הדרוש כדי לבנות שתי מדינות לשני עמים – אחת לעשירים, אחת לעניים. צמיחה תפתור הכל. הורדת מסים זה נפלא... וכדי לממן הורדת מסים קיצצנו מכל מיני "עשירים-פרזיטים" שקיבלו קצבאות מופלאות של כמה גרושים.
כל תלמיד מתחיל בסטטיסטיקה לומד, שאפשר לטבוע בקלות בנחל שהעומק הממוצע שלו חצי מטר; מספיק להיכנס למים בחלק שעומקו שני מטר. שיעור פשוט זה נעלם מעיני רבים שצהלו על נתוני הצמיחה בשנים האחרונות ועתה שמים את מבטחם בחידושה המהיר. בראש הצוהלים האדם שזוקף לזכותו את כל נפלאות הצמיחה, שר האוצר לשעבר וראש הממשלה היום, בנימין נתניהו. והוא שוב מזכיר לנו שהציל את המשק, המצב היה קשה, הצעדים המתבקשים היו הכרחיים; נכון, קצת הגזימו עם העניים, אבל עכשיו עם הצמיחה...
קצת סדר: חלק מן השינויים המופלאים התרחשו ללא קשר ישיר לצעדי האוצר. לאלה שלא זוכרים היינו במצב של מלחמה וזאת נרגעה – לצערנו קצת וזמנית. בשנת 2000 תיירים הפסיקו להגיע וענף חשוב – המלונאות, הזקוק להרבה ידיים עובדות, התחיל לפטר אלפי עובדים. חברי דירקטוריונים שהתגוררו בחו"ל לא רצו להגיע ארצה וההשקעות הזרות והמקומיות הלכו וקטנו כתוצאה מן "המצב".
משבר ההיי-טק בעולם בתחילת המילניום התחלף בהתאוששות, שהשפיעה גם בישראל. בעולם היו סימנים להתאוששות וצמיחה שהשפיעו גם עלינו. ולמי ששכח: האפשרויות השונות לקבל סיוע אמריקאי והלוואות והשקעות – כל זה השתנה, כאשר ממשלת ישראל שינתה את מדיניותה והסכסוך בינינו והפלסטיניים נרגע זמנית. כזבים כגון מפת-הדרכים והודעה על הנסיגה החד-צדדית מעזה סייעו, וכך נפתחו גם בפני שר האוצר של ישראל דלתות יותר ידידותיות באמריקה.
כבר ב-1985 התחיל תהליך בכיוון זה. גם סילבן שלום כשר האוצר התחיל לגלגל חלק מן המדיניות שנתניהו קידם בעוצמה רבה יותר. עם נתניהו קיבלנו כלכלה בנוסח תאצ'ר-רייגן במלא הדרה. אחד המרכיבים החשובים של מדיניות זאת היה קיצוץ במערך הקצבאות. אין דוגמאות במדינות המפותחות לקיצוצים בסדר גודל של כ-30%! קשישים, נכים, מובטלים, אמהות חד-הוריות – כולם היו המועמדים ה"טבעיים" בעיני האוצר ובנק ישראל לקיצוצים אכזריים. למה שקשיש לא יסתפק בקיצבה של 1200 ₪, אם אנשי האוצר או בנק ישראל לא היו מסתפקים בסכומים כאלה לכיסוי הוצאות הנסיעה שלהם?
ממרומי משכורות שחלקן היו הפקרות של ממש – ראו דו"ח האוצר עצמו – קל להחליט שעניים יכולים להפסיד עוד ועוד מקצבאותיהם העלובות. הסיסמה "מקיצבה לעבודה" שיכנעה לא מעט אנשים, שלא טרחו אפילו לברר, אם באמת קשישים או נכים או מובטלים יוכלו לצאת לעבודה.
נתניהו והאוצר דאגו לקיצוצים להצלת המולדת כיוון שהקופה ריקה ו"האיש השמן ואיש הרזה" וייתר סיפוריהם. עם קופה ריקה הלכו לרפורמה במסים, שלפי הנתונים של הביטוח הלאומי העבירה עשרה מיליארד ש"ח לכיסי שלושת העשירונים העליונים!
אל דאגה, לא צריך לקנא: לאחרים העבירו כמה פירורים. וזאת לדעת: מאז שנות החמישים כלכלני קרן המטבע מוכרים אותה סיסמה: צריך להגדיל את העוגה – ואז יהיה יותר לחלק. רק שהחלק של העשירים נהיה יותר גדול, והחלק של העניים יותר ויותר קטן.
ובאמת, אין מה לדאוג: צמחנו המון. לכן גדל מאוד מספר המיליונרים בישראל. כיוון שבמקום לייצר מקומות עבודה בישראל חלק מהמיליונרים החביבים שלנו רצו לייצר אותם בלאס וגאס, ניו יורק או מוסקבה, הם הפסידו לא מעט כסף, כמה מיליארדים פה ושם. אל דאגה, נעזור להם! נעשה אותו הוקוס-פוקוס ושוב תהיה צמיחה – על חשבון העובדים!
אם אתם שכירים או שכירות – נצטרך קצת לקצץ לכם, קצת להרע שירותים, תצטרכו לשלם קצת יותר על חינוך ובריאות, אבל כך נוכל שוב לצעוד בדרך לשתי מדינות לשני עמים, ועשירינו ועניינו ייהנו מן המשטר הצומח.