אפילו בית המשפט לא מצליח להתעלם מהשאלה: מתי רמת הכנסה היא הצדקה להעתקתה של משפחה מעיר מגוריה לעיר אחרת? ממתי אנחנו מסווגים עיר בישראל לפי רמת ההכנסה שלה? ממתי צריך "להתאים" משפחות למצב הסוציו-אקונומי הכללי של עיר נתונה כדי לקבל דירה בדיור הציבורי?
ביום ראשון, 29.1.2012, התייצבנו, שלושה פעילי באר שבע המשוחררת, כדי לחזק את עדן ורועי טרנטו שנתבעו על ידי עמידר. עמידר תבעה לקבל צו פינוי לאחר שהמשפחה, בת 6 נפשות, פלשה לפני שנה וארבעה חודשים לדירת קרקע בשכונה ד', בטענות שהם גרים בבית שלא כחוק ושהדירה מיועדת לנכים פגועי גפיים. טענתה של עמידר הייתה שהוצעה לזוג דירה בדימונה, וכי המשפחה זכאית רק לדירה בדימונה על סמך "אי־מיצוי כושר השתכרות".
מה שהתברר בהמשך העמיד את הטענה של עמידר תחת סימני שאלה רבים: למשפחה הוצעה דירה בדימונה, אבל נאמר להם במפורש שיצטרכו להמתין 10 חודשים עד לקבלתה – תקופה שבה ייאלצו לגור ברחוב. בנוסף, הקריטריון המשונה של "אי מיצוי כושר השתכרות", נראה לא סביר בעיני בית המשפט. הקריטריון, כמובן, אינו מופיע ברשימת הקריטריונים לזכאות של משרד השיכון, והוא ככל הנראה שיקול של הוועדה העליונה שממונה על אכלוס מאגר הדירות מטעם עמידר ומשרד השיכון.
להיזרק לרחוב, באר שבע
עוד טיעון של עמידר שלא עומד במבחן המציאות, הוא האמירה, בעקיפין, שאין דירות פנויות בבאר שבע: "תור הממתינים בבאר שבע הוא גדול מאוד. הנתבעים כרגע מחזיקים בדירה שמיועדת לנכים עם כיסא גלגלים [...] יש לנו מעל 40 ממתינים לדירה בקומה ראשונה" (מתוך פרוטוקול המשפט). עם כל אלו אין ויכוח. המעניין הוא שעומדות עשרות (אם לא מאות) דירות קרקע בבאר שבע, בפרט בשכונה ד', שנמצאות בהזנחה קשה. כך הייתה גם הדירה של משפחת טרנטו, ששיפצה, על חשבונה, את הבית. כעת, כשהם עדיין משלמים עבור השיפוצים, עמידר מתעוררת ורוצה את הבית. כי דירות ריקות שאפשר לשפץ – לא חסרות.
משמיעת שני הצדדים החליט השופט רוזין שייתכן והטיפול של עמידר בתיק של משפחת טרנטו לקוי, ונתן למשפחה שהות של 10 ימים להגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. עו"ד אופיר הלל ממשרד עורכי דין אביטן יגיש את העתירה בשבוע הבא, בשאיפה שיצטרפו אליו ארגוני סנגור שונים שמטפלים בנושא הדיור הציבורי. נכון לעכשיו מצפים לתשובה של 7 ארגונים, כשהתנועה לחיים בכבוד וועד שכונה ד' צפון כבר הצטרפו לעתירה.
במקביל, יצאנו, פעילי באר שבע המשוחררת, למבצע מיפוי דירות ריקות של עמידר. בשיא החורף הסתובבנו מיום ראשון בצהריים ועד יום רביעי בערב ואספנו 31 דירות ריקות של עמידר ברחבי העיר, לא כולל דירות בפלישה, וצילמנו אותן כדי שישמשו ראיה במשפט. דוח מבקר המדינה קבע שבבאר שבע יש כ-100 דירות ריקות, אחרי שעמידר יצאה למבצע מכירות של מאות דירות בעשור האחרון, ב-2004 וביולי 2011. בינתיים, תור הזכאים הולך וגדל, הקריטריונים הולכים ומתקשחים, ועמידר עושה קופה וזורקת משפחות לדימונה, מפרידה בין חברים ובני משפחה וכופה על אנשים לוותר על פרנסתם למען קורת גג בעיר אחרת. המיפוי יימשך גם בשבועות הקרובים והוא יצטרף למיפוי הארצי של דירות ריקות בחברות השיכון הציבורי.
המאמץ הזה הוא חלק מהמאבק הפרטי של משפחת טרנטו שנלחמת כבר שנים עבור קורת גג. המשפחה עברה כבר 3 פינויים, אחד מהם "הצליח" ושלושת הילדים נשארו לישון ברחוב. עדן טרנטו, אז בהריון בחודש השביעי ובשמירת הריון, פרצה את הבלוקים בפטיש ונכנסה לדירת עמידר ריקה ומוזנחת, בלי גג שלם, שכולם יודעים שהיא נטושה כבר שנים. בהמשך, כדי להוציא את המשפחה מהבית וליהנות מהשיפוץ בחינם, מציעה להם עמידר דירה בדימונה, דירה שבכלל לא בטוח שהיא פנויה. בינתיים, עוד ועוד משפחות פולשות לדירות שעומדות ריקות ממילא, ומפריעות לעמידר למכור את הנכסים שלה.
בית משפט השלום קבע: ילדים של משפחות הזכאיות לדיור ציבורי לא ישנו ברחוב. זאת התחלה חשובה של חזית נוספת במאבק לדיור הציבורי. אבל המאבק עדיין לא הסתיים, וחשוב שנתמיד בו.