מאות אלפים נמנעו מהצבעה דווקא ביישובים פלסטיניים וביישובים של המעמדות הנמוכים היהודים - לא מפני שאין להם אלטרנטיבה. כדי שנוכל לגדול ולהפוך לכוח חברתי ופוליטי משמעותי שמאתגר באמת את המדיניות הגזענית, האלימה והדורסנית של הטייקונים שמפעילים את ביבי ואת הפוליטיקאים שמשתפים איתו פעולה, אנחנו צריכים לעשות עבודה פוליטית עקבית, עמוקה ומכבדת עם האנשים שנפגעים ביותר מהמדיניות הזאת. ראובן אברג'ל ומתן בורד מנתחים את המצב ומצביעים על הכיוון בו עלינו ללכת – המשך קידום בריתות של אמת בין מדוכאים למדוכאים פחות, על בסיס של דפוסי פעולה דמוקרטיים, של אמון בכנות הכוונה והפעולה של השותפים למאבק, של הכרה בעוולות ההיסטוריים ושל ייצוג עצמי של המדוכאים. »

שמעתם – אתם שם שחושבים להפסיק את המאבק? זו לא חגיגה, זה מאבק! אין פה מה להפסיק! כן, מאבק לביטחון שלנו בחיים, לא לביטחון שאתם מבטיחים לנו. »

זה הרי עניין של שפה, קצר בתקשורת שכזה. כי איך הם יבינו אותנו בכלל? הם מדברים איתנו פוליטיקה, ואנחנו רוצים צדק; הם מדברים במספרים, ואנחנו דורשים שוויון. פוליטיקאית למתחילים, פוליטיקאית ברמת שפת-אם, ובעיקר שפת אב. אין לזה משמעות מחוץ לאולפני חדשות ופגישות עם עסקנים, לכל הפוליטיקאית הזו, עם ההתנשאות המיוזעת של המשתדלים לרצות. פוליטיקאית זו שפה בלי לאום ובלי תרבות, כי עליבות וטמטום ורוע, נוטים להישמע אותו דבר בכל מקום. וזה לא שאנחנו לא מדברים: אנחנו דווקא מבינים טוב מאוד, עברית, ערבית, ורוסית ואמהרית; אנחנו גם מבינים לא רע בכלל שוויונית, שפה מוזרה שכזו, שמהדהדת בלב ובכפות הידיים, עוד לפני שהלשון בכלל יודעת לזוז בקצב הנכון. ואנחנו משתפרים, מגלים מילים חדשות וצירופים חדשים. שפה מרגשת, שוויונית; לא ברור איך לא דיברנו בה קודם. עכשיו יש מישהי שכבר כותבת מילון עברית-שוויונית שוויונית-עברית, ואז מסתבר שכבר יש מילון מקומט אחד. שוויונית-ערבית ערבית-שוויונית דווקא מתקדם הרבה יותר מהר; גם האמהרית עוד מעט מוכן. בינתיים מזרחית-שוויונית כבר הודפס כמה פעמים, ועכשיו הגיע הזמן לעדכן אותו קצת. אשכנזית-שוויונית זו בעיה קשה, אבל עובדים על זה ממש עכשיו, אוטוטו מוכן. יידיש כבר יש, תודה לאל. עצים. שריפה. עיירה קטנה, עם שדות ובלי בתים. אסור לבנות, יש לשכת תכנון שלא מוכנה לתכנן. שדה תותים ובית בודד. בלי אישור. אין אישור. אף פעם אין. חנק תכנוני קוראים לזה, כאילו שזה נתקע בגרון כמו עוגיה יבשה שצריך לטבול. מי משלם? שברת – שילמת. הרסת – שילמת. הרסנו לך ת'בית– גם שילמת. כן כן, תשלם. הרבה כסף עולים לי שוטרים ודחפור. והוצאות משפטיות ומשאית כדי להעיף מפה את המיטה. אשמתי שיש כל כך הרבה ריהוט? אין אישור. זה דמוקרטיה. רק עם חנק תכנוני אם את ערבייה. חוץ מזה – הכל סבבה. כיבושית ואביונית כבר למדת, אזרחית? יחי האינטרנציונל וגם הבנק העולמי. העיקר שהפרטנו את המים. הם עושים ספינים ושוכרים יועצים, ומדברים בשפות עם הרבה ערפל ועננים, ודורשים דרישות ריאליות לא מוגזמות, כי רק מומחים בפוליטיקאית יודעים להגזים ולשקר ולהכפיש בדיוק, לפי הכללים. הם סומכים על הפרד-ומשול, עם הרבה תירוצים, ובעיקר על פחד, כי פחד זה טוב. פחד משאיר אנשים בבתים, ואם הרסו להם את הבית או פינו אותם ממנו, אז זה משאיר אותם ברחוב, אבל לבד. או אולי בדירת עמידר של אמא, שפספסה ביומיים את המועד לקנות אותה, ממש לפני ששמו את חוק הדיור הציבורי בהקפאה של חוק ההסדרים, ואולי כבר הסדירו שיפנו אותה, כי יש קבלן שכבר מתכנן. אז פחד זה ממש טוב. זה גורם לאנשים להיות ממושמעים. כל קצין יודע. ואם אין פחד, יש סכנה. סכנה שהפחד יפסיק להגיע. יישאר בקריה, במשרד הביטחון. ליד הכפתור האדום ומתחת למטוס שעולה כמו כל תקציב דמי האבטלה השנתי, אחרי קיצוצים ומע"מ ודמי תיווך וחוזה מחייב לרכש גומלין של מסוקי אפאצ'י וארוחת ילדים במקדונלד'ס. לקחת מעשירים זה אסור. את זה כל ילד יודע. וגם סוציאליזם – זה הרי נכשל תמיד, ומי רוצה לחיות בקובה. קובה. סיגרים. פידל קסטרו. עוד דיקטטור עם זקן. אנחנו לא באמת רוצים לחזור לשם. נכון. אבל רגולציה מותר. כולם אומרים. כי אחרת יש מה שקוראים **כשל שוק**. או אולי מה שבעצם קרה, זה שזרקו אותנו, היה חייב לקרות, כי זה מה שהשוק עושה, כי ככה הוא משווק אותנו. וגם באו אלה שאמרו שלא רוצים ערבים; הם מעדיפים בלונדיניות, חצאית ארוכה וצמה, אוטובוס ממוגן מסובסד איטי וחם, עולה בעליות של מטעי הזיתים שהיו שם מתישהו לפני. כי הרי יהודי לא מגרש יהודי, לא עוקר יהודי. לא עוקר, אבל זורק מהבית. עם חתיכת נייר ומכתב רשום. אמרנו כבר: לא מגרשים: פליטים. יהודים, ערבים, ערבים יהודים. ואנחנו עדיין ברחוב, בכיכר, באוהל שאין בו ברירה. »

הקשיבו לד"ר זוהיר טיבי, העומד בראש הוועדה העממית בטייבה, מדבר בצעדת הדממה, תל-אביב, 20 באוגוסט 2011. »

התאחדות הסטודנטים מפרסמת היום מודעה לטרכטנברג. המסר: "קח אותנו, טרכטנברג, תן לנו זכויות מועדפות - ונדרוך על האמהות החד-הוריות וניישב את הפריפריות". אחרי חודשים של מחאה, מגלה התאחדות הסטודנטים שהתבלבלה והיא בעצם תמיד בעד מדיניות הממשלה... בואו איתנו לגוש הפריפריות החברתיות בהפגנה! »

מדינת ישראל מייבשת את מנגנון הדיור הציבורי. תנאי הדיור הדרדרו, כמות הזכאים לדיור ומספר הדירות המוקנות לדיור ציבורי ירדו, כל זאת בתקופה של פערים כלכליים הולכים ומחריפים ועליה במספר העניים בישראל. נייר עמדה מעורר מחשבה של הפורום לדיור ציבורי דורש את תיקון המצב. »

אז מה יש בהמלצות טרכטנברג? רק 400 מלה על דיור ציבורי ואף מילה על הקריטריונים לזכאות. דחיקת בעיות הדיור של ערבים בישראל תחת סעיף "שונות". את שאר אפשר לסכם ולומר: זמן טוב לקבלנים. ערן חכים מנתח את מרכיב הדיור בדו"ח טרכטנברג »

המחאה מתפשטת בארה"ב. כמה רשמים של עזר ויירבה מהמאהל בניו-יורק, ונסיון של פעיל\ה שמאל לחשוב על צורת ההתארגנות המכונה "leaderless resistance". אלו יתרונות וחסרונות יש לה? איך מתפתחות שיטות השיטור נוכח הצלחותיה? »

אתמול בצהריים (27.10.2011) פרצו כ-40 בריונים ואנשי חברות אבטחה פרטיות לבניין בפינסקר 11 בירושלים בחסות המשטרה. ילדים ותינוקות היו בבניין כשהגיעו הבריונים הלא-מזוהים, ללא תגיות, בעטו בחלונות ודלתות, והפעילו אלימות קשה על נשים וגברים. »

ישנן דרכים שונות להגדיר עם, ודרכים שונות להגדיר צדק. ויקי וענונו מסבירה כיצד היא מגדירה מושגים אלה, לאו דווקא באופן המקובל על ידי הממסד. דברים מרגשים מכנס ספיר האחרון. »

המחאה של הקיץ האחרון חשפה את הסדקים בשיטה השלטת, והקולות שעלו במהלכה לא היו רק קולות המעמד הבינוני. הסדקים האלה קוראים לנו, המבקשים לפעולה למי שמבקש לחולל שינוי חברתי ולא רק לצפות מהצד ולבקר את מה שלא קורה. סיכום זמני וביקורתי של גל המחאה, לקראת ההמשכים שיבואו »

יש הרבה מה לומד על מה שהציונות עשתה ועושה לפלסטינים – אבל כרגע חשוב לומר מה היא עושה גם לישראלים: הציונות היא בית כלא רעיוני לשינוי החברתי בישראל, המפריד בין יהודים לערבים. היא יוצרת עיוותים מוזרים בראשם של חלק ממפגיני הצדק החברתי. הציונות יצרה כאן משוואה מוזרה, כאילו זכויות האזרח שלנו אינן זכויות מוקנות – אלא מין קופונים שמקבלים תמורת מילוי חובות והתנהגות טובה בעיני השלטונות. »