לכל מוקירי זכרו של ג'וליאנו מר-חמיס,
שנרצח ב-4 באפריל 2011, והוא חי איתנו, יותר מתמיד.
אבי עוז
פרולוג: הַיָּשֵׁן בַּגַּיְא
מאת: ארתור ראמבּוֹ
בְּלֵב שָׂדֶה יָרֹק, מוּל זֶמֶר הַנָּהָר,
עַלְוָה כְּסוּפָה תִּרְגַּשׁ, טְרוּפָה לְא מִסְתּוֹר,
שֶׁמֶשׁ זֹהַר תָּאִיר אֶת גְּאוֹן לֵב הֶהָר:
גַּיְא קָטָן וְחָבוּי מְבַעְבֵּעַ בָּאוֹר.
שָׁם חַיָּל עוּל יָמִים, פִּיו פָּעוּר, רֹאשׁ גָּלוּי,
עַל חֶלְקַת צַוָּארוֹ תְּכֹל הַזֶּרֶם עוֹבֵר,
נָם עַל עֶרֶשׂ הַדֶּשֶׁא בָּאוֹר הָרָווּי
דֶּמַע שֶׁמֶשׁ נוּגֶה עַל מִצְחוֹ הַחִוֵּר.
רַגְלָיו בֵּין הַפְּרָחִים, חִיּוּךְ עַל שִׂפְתּוֹתָיו,
יָשֵׁן כְּיֶלֶד תַּם חוֹלֶה עַל הַמִּשְׁכָּב.
חַבֵּק אוֹתוֹ, הַטֶּבַע, כִּי הָרוּחַ קַר.
אֶת נְחִירָיו נִיחוֹחַ פֶּרַח א יַרְעִיד,
בַּשֶּׁמֶשׁ נָם, אֶל הֶחָזֶה זְרוֹעוֹ יַצְמִיד;
מִשְׁנֵי חוֹרִים, בְּצַד הַגּוּף, דָּמוֹ נִּגָּר.
העריק
מאת בוריס ויאן
אָדוֹן נָשִׂיא נִכְבָּד,
מִכְתָּב לְךָ מִמֶּנִּי:
אוּלַי בּוֹ תְּעַיֵּן, אִם
רַק תִּתְפַּנֶּה מְעַט.
קִבַּלְתִּי כָּאן פְּקֻדָּה
לִלְבּשׁ מַדִּים וְתֵכֶף
לַמִּלְחָמָה לָלֶכֶת
בְּיוֹם שִׁשִּׁי מֻקְדָּם.
אָדוֹן נָשִׂיא נִכְבָּד,
עָלֶיךָ לְהָבִין:
אֲנִי א כָּאן בִּשְׁבִיל
לִירוֹת בִּבְנֵי אָדָם.
א, אַל תִּכְעַס עָלַי,
אַךְ א אַסְכִּים לָלֶכֶת
תִּרְשֹׁם זֹאת לְפָנֶיךָ:
אֲנִי עָרִיק וְדַּי.
נוֹלַדְתִּי לִרְאוֹת
כֵּיצַד הוֹרְגִים אֶת אַבָּא,
אֶחַי מִקְרָב א שָׁבוּ,
וּבְנִי כֻּלּוֹ דְּמָעוֹת.
אִמִּי בָּכְתָה בְּלִי סוֹף,
עַד שֶׁיָּרְדָה בּוֹר קֶבֶר;
עַכְשָׁו הִיא כְּבָר מֵעֵבֶר –
צוֹחֶקֶת לַפְּצָצוֹת.
שָׁבוּי בַּמַּחֲנוֹת,
גָּזְלוּ אֶת נִשְׁמָתִי;
גָּנְבוּ לִי אֶת אִשְׁתִּי,
אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת.
מָחָר בְּטֶרֶם אוֹר
אָגִיף דַּלְתִּי לָנֶצַח
עַל שְּנוֹת חַיִּים שֶׁמֵּתוּ –
הַבַּיְתָהּ א אַחֲזוֹר.
אוֹצִיא אֶת כָּל יָמַי
עַל פְּנֵי דַּרְכֵי הַמֶּלֶךְ,
אֶהְיֶה נוֹדֵד וָהֵלֶךְ
וְלַבְּרִיּוֹת אוֹמַר:
סָרְבוּ פְּקוּדָה כֻּלְכֶם:
הַמִּלְחָמָה נִפְשַׁעַת!
אַל תִּתְגַּיְסוּ אַף פַּעַם!
סָרְבוּ לְהִלָּחֵם!
אִם כְּבָר נוֹתְנִים פּה דָּם,
תִּתֵּן אַתָּה הַכֹּל!
אַתָּה נוֹאֵם גָּדוֹל,
אָדוֹן נָשִׂיא נִכְבָּד!
אִם תְּבַקְּשׁוּנִי עוֹד,
אֱמור נָא לַבּוֹלֶשֶׁת
שֶׁאֵין לִי, אֵין לִי נֶשֶׁק;
הֵם יְכוֹלִים לִירוֹת!
-
טקסט: בוריס ויאן; מוסיקה: הראלד ברג; שר: סרג' רג'יאני; מצרפתית: אברהם עוז
השיר "העריק" מאת בוריס ויאן בוצע לראשונה ב-1954 על-ידי הזמר, המלחין והשחקן מרסל מולודג'י. הדבר היה שבועות ספורים לפני שכוחות השחרור הויאטנמיים הנחילו לצבא הקולוניאלי הצרפתי את תבוסתו הגדולה בדיאן-ביאן-פו, ששמה קץ למעורבות צרפת בויאטנם וממש זמן קצר לפני פרוץ מלחמת אלג'יר. נוכח הסערה הציבורית נאלץ בוריס ויאן לרכך את המלים: הוא החליף את האזהרה בשורת הסיום – "אמור לבולשת, שאני חמוש ומוכן לירות" בשורות הנוכחיות, שהשתלבו במסר הפציפיסטי של השיר כולו; נוכח איומים שיאסרו על שידור השיר, ניסו בין היתר גם להחליף את שורת הפתיחה ולהחליף את הפנייה הישירה לנשיא צרפת בפנייה עמומה ל"הוד רוממותו". למרות זאת נאסר שידור השיר ברדיו.
השיר זכה לפופולריות מחודשת באמצע שנות הששים, לאחר שסרג' רג'יאני החל לשיר אותו וגירסתו האנגלית אומצה במאבק נגד מלחמת ויאטנם. מרסל מולודג'י, מי ששר אותו לראשונה, נולד בפריז למשפחת מהגרים ענייה מרובת ילדים. אביו היה אלג'יראי ממוצא קבילי ואמו צרפתיה מברטניי; דרך ארגוני התרבות של השמאל מצא את דרכו לתיאטרון, ובמהלך השביתות הגדולות של 1936 הופיע במסגרת תנועת הסולידריות של אמנים עם השובתים במפעלים ברחבי צרפת.
