ביום שלישי, ה-14 באוקטובר 2008, הגענו למפגש סולידריות בעכו. לאחר המפגש סיירנו בגוש 10 בעיר העתיקה, בהדרכת שניים מתושבי העיר. הדברים הבאים, שרשמו פעילים שהיו שותפים לביקור ולארגון הפעילות, משקפים את התמונה שנפרשה לעינינו במהלך הסיור.
ימים אלה אינם אירוע בודד. הם חלק מתהליך הנמשך כבר שנים, מגמה מתמשכת לנישול ולטרנספר של התושבים הערבים בערים המעורבות. עם זאת, האירועים האחרונים מבטאים הקצנה בדרכים בהן משתמשת העירייה לחיזוק הלגיטימציה לנישול ולטרנספר, להגברת הלחץ על התושבים הערבים ולביטול כל אפשרות לחיים משותפים בכבוד ובשוויון. עיריית עכו משתמשת במטריה של "הכנסת אוכלוסיות חזקות לעיר" כדי לפגוע בעקביות במי שמוגדרים כאוכלוסייה חלשה – ערבית ויהודית. המדיניות הזו פוגעת קשות בתושביה הערבים של עכו. העירייה אינה דואגת לאינטרסים הראשוניים של תעסוקה, חינוך, בריאות ודיור. מדובר במצוקות, ובמיוחד מצוקת הדיור, שהן חריפות במיוחד בקרב אזרחי המדינה הערבים ובעיקר בערים המעורבות. המדינה פועלת בכל דרך אפשרית להגדלת המצוקה, אם בדרך של אי-אישור תוכניות מתאר ואם בדרך של מניעת היכולת לשפץ ולהרחיב לפי צרכי המשפחה המתרחבת.
העירייה מצדה מנסה להחריף מצוקות אלה, כדי לגרום ליציאתם של תושבי עכו הערבים מן העיר העתיקה. למשל, הגדרתה של העיר העתיקה כ"אזור שימור ופיתוח", תחום פעולתה של "הרשות לפיתוח עכו העתיקה" (חברה בע"מ), מאפשרת לעירייה למנוע מהתושבים לחזק ולהרחיב את בתיהם, כדי לאלצם לפנות את הבתים או למכרם במחיר זול. ואז, נמכרים בתים אלה לעמותות יהודיות וליהודים בעלי נכסים. העיר העתיקה היא, עבור העירייה, מקור הכנסה תיירותי: ראש העיר הביע את רצונו לנכס מקור תיירות זה, ולהופכו לרובע אמנים בסגנון יפו העתיקה. כך, תושבי העיר העתיקה ידחקו החוצה, והכנסות העירייה יגדלו.
בסיור שערכנו לאחר המפגש דיברנו עם תושבים שסיפרו כיצד הוחתמו במרמה על ידי אותה "רשות לפיתוח" על מסמכים, שאפשרו לה אחר כך לגזול מהם את בתיהם או חלק משטחם. שמענו כיצד מנעה העירייה הקמת מועדוני נוער ופיתוח תרבות בילוי לנוער, כיצד הפסיקה פעולתו של מעון הילדים. ראינו את חסרונם של מגרשי משחקים ושטחים פתוחים למשחק ובילוי. שמענו מתושבים על ילדיהם ובני הנוער הנחנקים בבית או בסמטה הצרה מחוסר מרחב לפעילות. כדי להקשות על תושבי העיר העתיקה, אין הם יכולים לקחת משכנתא לרכישת בתים עבורם ועבור דור ההמשך ב"אזור שימור ופיתוח" זה, כפי ששמענו מפי תושבים בסיור. בלשון פשוטה אפשר להציג את מדיניות העירייה (ואולי גם את מדיניות המדינה) כנסיון עקבי ונמשך "לחנוק אותנו" – כדברי אחת מתושבות העיר.
תחת מטריית ה"אוכלוסיה החזקה" הנחשקת, מכניס ראש העיר עמותות לאומניות דתיות, כאלה הדוגלות ב"התנחלות בלבבות", המחלישות עוד יותר את המרקם העדין של חיים משותפים בעיר, שחלק גדול מתושביה סובלים ממצוקה כלכלית וחברתית חריפה. תוך פחות משבוע, נהרסו ונשרפו בתיהן של 15 משפחות, שנמצאו להן פתרונות דיור זמניים. מתגובת העירייה עולה הרצון לספק להם דיור חלופי, בתנאי שיוותרו על בתיהן. כלומר, העירייה אינה עושה דבר כדי להחזירם לבתים מהם גורשו ואולי אף שמחה על כך. זה טרנספר קטן המאיים לגרור אחריו טרנספר גדול יותר.
חיסול אפשרויות הפרנסה של הדייגים הוא דוגמה בולטת להחלשת ה"אוכלוסיה החלשה", כלומר המוחלשת, בתחום התעסוקה. חלק גדול מתושבי העיר העתיקה חיים מדיג. במסווה "בטחוני" נאסר עליהם השימוש בחלק גדול משטח הים, ובחלקים אחרים הוקצו להם שעות בודדות. רבים נאלצו להפסיק לעסוק במקצוע הדיג. כמובן, שבמצב התעסוקתי כיום לא נתאפשר להם לרכוש מקצוע אחר ממנו יחיו. לראש עיריית עכו היה ממי ללמוד – אלה בדיוק התכסיסים שמשמשים את שלטונות הכיבוש במרחב התפר וברחבי השטחים הכבושים, לנישול ומשטור החקלאים הפלסטיניים.
גם "האוכלוסיה החלשה" היהודית אינה זוכה לחסד מראש העיר – שהצהיר במפורש על כוונה להוציא גם אותה כדי לפנות מקום ל"חזקים". ומי חזק בימינו? יהודים דתיים לאומנים, מאורגנים, שלהם רשתות תמיכה ארציות ובינלאומיות וברית מורכבת של תמיכה עם השלטונות, שמובנים בתוכה גם חיכוכים מתמידים. והחלשים? אותם צריך להוציא מן העיר בכל מחיר. העירייה מוכנה להשתמש בכל אמצעי הפחדה – כלכלי, חברתי ולאומי. כל אלה כשרים, כדי לגרום ל"חלשים" לצאת, לפנות מקום ל"חזקים".