בשבועות הקרובים אמורה ועדת פראוור להגיש את מסקנותיה. בינתיים הדליפו גורמים בשלטונות ידיעות על תוכן הדו"ח ל-ynet. ההמלצות עטופות במלים גדולות אבל מציעות מעט. יש מי ששמח, יש מי שכבר מוחה – אבל חשוב לא לאבד את הראש.

הערבים הבדואים ימשיכו לדרוש את מלוא זכויותיהם: להכיר בכל הכפרים הבלתי-מוכרים, ובכללם אלעראקיב שנהרס כבר 21 פעמים. הכרה רק בחלק מהכפרים פירושה המעשי מחיקת כפרים; במקום הכרה בזכויות הבעלות של הבדואים בקרקע – מציעים הכרה בחלק קטן מהקרקעות ומציעים פיצוי כספי קטן. הזמן הגיע לפתרון היסטורי צודק של ממש. הערבים הבדואים בנגב וכל שוחרי הצדק העומדים לצידם לא ישתפו פעולה עם פיתרון כפוי, שאינו מבוסס על הכרה בזכויותיהם. הם לא רוצים פיצוי כספי ומחיקת כפרים אלא צדק.

למי שלא זוכר: ועדת גולדברג הגישה את הדו"ח שלה לפני שנתיים. הוא כלל הצהרות חשובות – כמו הכרה בעוול ההיסטורי שנעשה לערבים הבדואים ובצורך להכיר בכפרים בלתי-מוכרים – משולבים בהמלצות מעשיות קשות, שאי אפשר לקבל אותן, למשל: רק כפרים שיימצאו בתחומים גיאוגרפיים מוגבלים, שמוגדרים לפי תוכניות שמתעלמות מקיומם של כפרים רבים – יוכלו לזכות להכרה (ותוכנית המטרופולין לאזור באר-שבע מוחקת כמעט את כל הכפרים!). לכך נוסף התנאי, שיקבלו הכרה רק כפרים בדואים בעלי "כושר נשיאה מוניציפלי" – תנאי שיישובים יהודים רבים בישראל, ובמיוחד בנגב (ע"ע חוות בודדים!) אינם עומדים בו. כפר אלעראקיב הוא לא הכפר היחיד שצריך להימחק בהתאם להמלצה זו.

המלצות ועדת גולדברג לא יושמו. במקום זאת הוקמה ועדה נוספת בראשותו של אהוד פראוור. ועדות יישום כאלה מאפשרות לעקר את הדו"ח מההצהרות החיוביות שבו ולחזק את המרכיבים המסוכנים – ובמקביל להציג את מי שמתנגד ליישום כמי שמתנגד לכל פיתרון. כדאי לזכור גם, שכאשר כיהן פראוור ב-2006 כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי, הוא המליץ לפנות אלפי בדואים המתגוררים בכפרים בלתי-מוכרים שלא יקבלו את ההסדר שיציעו להם: זבנג וגמרנו.

כמעט שנתיים ישבה הוועדה בלי להתייעץ עם נציגי הקהילה הבדואית וארגוניה, ובזמן הקרוב צפוי פרסום המלצותיה. בינתיים הודלפו מרכיבים מן הדו"ח הצפוי ל-ynet. כל מי שמכיר את עולם העיתונות יודע, שהדלפות כאלה אינן תוצר של תחקיר מעמיק: מישהו מדליף את הטיוטה כחלק ממהלך פוליטי. זהו בלון ניסוי שנועד לבדוק את התגובות.

זו הדלפה מכוונת של מרכיבים מטיוטת הדו"ח בעטיפה פרובוקטיבית ("הבדואים יקבלו מיליארדים!"), משולבת בחצאי עובדות ובתיאורים חסרי-ביסוס (הבדואים מתוארים כ"מתיישבים", כמי שרק עכשיו, "אחרי מאות שנות נדודים", יקבלו בעלות על אדמה!). במשחק הפוליטי המוכר, הדלפות כאלה נועדו להזמין לחצים מימין, ואין ספק שאלה יגיעו: איך יכול להיות שנותנים לבדואים "כל כך הרבה"? זה תרגיל ישן. במה שהודלף בעטיפה נוצצת מציעים בינתיים מעט מאוד ביחס למה שהצדק מחייב. בנוסף לכך: בדברים מקופל האיום שההצעה מוגבלת בזמן: אם לא יקבלו האזרחים הבדואים את ה"הסדר" שנכפה מלמעלה אפשר לנחש מה יכול לקרות. מי שלא יקבל את ההסדר, דיווח הארץ, "ייתקל במדיניות אכיפה נוקשה". בינתיים, ההדלפה נועדה לפלג ולהטעות את הערבים הבדואים הנאבקים להכרה מלאה מייד בכל הכפרים הבלתי-מוכרים.

במענה לשאלות עתונאים הסבירה חיה נוח: "מטרת ההדלפה היא ליצור על הממשלה לחץ ציבורי ופוליטי מימין, על מנת שזו תצמצם את ה'הטבות' הניתנות לכאורה לאוכלוסייה הבדואית בנגב. זוהי דמוניזציה פוליטית שמטרתה מניעת הסכם היסטורי הוגן עם האוכלוסייה הבדואית", אמרה. ואכן, בטקטיקה זו נהגו גם לפני פרסום מסקנות ועדת גולדברג.

חיה נוח מזכירה, ש"תביעות הבעלות של הבדואים בנגב מסתכמות בכ-5.5% משטחו של האזור. יש לתהות: מדוע מחליטה המדינה להכיר רק בכמה עשרות אחוזים מתביעות הבעלות של הבדואים בנגב, 36 שנים לאחר הגשתן? מה מונע ממדינת ישראל להכיר בכל התביעות?"

בינתיים כבר שוחחו כתבי ynet עם "גורם בכיר העוסק בהכנת התוכנית". ממנו שמעו שקיימת "מפת אינטרסים לאומית" שגיבשו כמה משרדי ממשלה בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי. לפיה, חייבת המדינה

למנוע רצף טריטוריאלי של הבדואים בנגב. "החשש הוא שהם יקימו מעין מדינה בתוך מדינה", הסביר גורם בכיר בירושלים, "אסור שיהיה להם רצף טריטוריאלי. כבר היום יש מצב של מיני מדינה, אך זה לא מוסדר".

הוא הוסיף: "האוכלוסייה של הבדואים מכפילה את עצמה כל 15 שנה, וזה דבר מטורף מבחינת ישראל. כשמסתכלים עוד 15 שנה קדימה, אפשר לומר שחבל על הזמן שלנו. לכן צריך להפריד אותם עכשיו, ולמנוע יצירת רצף טריטוריאלי. זה נושא אסטרטגי ממדרגה ראשונה."

כך יוצא המרצע מן השק: האזרחים הבדואים נתפסים על-ידי שלטונות המדינה כסכנה, ומתוארים במונחים של אויב שיש למנוע ממנו "רצף טריטוריאלי". בדיון על גורלם הם עצמם אינם שותפים - אבל קולו של השב"כ נשמע. בפעולות התכנון של היישובים הבדואים "משתתפים נציגי שב"כ וכן המשרד לביטחון הפנים". ואם לא די בכל אלה -

כל דיון בעתיד הנגב הנערך תוך התעלמות מן החברה הבדואית, ארגוניה ונציגיה, אין לו תוקף דמוקרטי ומוסרי. רק שיתוף מלא של הקהילה הבדואית בתכנון עתידה ועתיד הנגב כולו, ורק עשיית צדק לאחר עשרות שנים של נישול שיטתי והפליה יכולות לפתוח דרך חדשה.

המסקנה היא פשוטה: כרגע, אין דו"ח – יש הדלפות מגמתיות, והדו"ח שמסתמן אינו מבשר טובות. מה שיש בינתיים הוא מדיניות אכזרית של הריסה ונישול, שמובילים מינהל מקרקעי ישראל והקק"ל ורשויות המדינה. כדי להבטיח מידה של צדק, לתקן את העוולות ולבלום את הנישול – אין ברירה אלא להמשיך ולהיאבק עד להכרה מלאה. שנים של הפליה והתעלמות מזכויות הערבים הבדואים לא איפשרו לשלטונות המדינה להתגבר על הבעיה. הגיע הזמן שתלמד לקח.

 
עוואד אבו-פריח, גדי אלגזי, חיה נוח
 
  • ד"ר עוואד אבו-פריח הוא דובר הוועד העממית של אל-עראקיב
  • חיה נוח עומדת בראש פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
  • גדי אלגזי הוא פעיל בצוות כפרים בלתי-מוכרים בתנועת התחברות-תראבוט