סיפורו של החאג׳ אבו מחמד الحاج أبو محمد, כפי שפורסם לפני זמן מה על ידי 'המרכז הפלסטיני לתקשורת' (المركز الفلسطيني للإعلام). זהו סיפורו של אדם אחד, שמעתה גם להתעקשותו, לאשליותיו ולתקוותיו הושם סוף, ואדמתו, סביר להניח, תיגזל/תוסדר בהתאם לחוק. תרגמה מערבית תמר גולדשמיד.

חאג' אבו מחמד

לאחר ש"קללת אוסלו" מנעה ממנו לבנות על אדמתו, החאג׳ אבו מחמד, בשנות השישים לחייו, מעדיף למכור עליה תירס ורק לא להזניח את אדמתו.

החאג' בלאל מחמד עלי (אבו מחמד), בשנות השישים לחייו, לא מצא דרך לשמור על אדמתו מפני התפשטות ההתנחלות אלא להימצא בה. הוא מוכר תירס לחולפים בכביש ג'נין – שכם שמול עיירתו סבסטיה, צפונית לשכם, מכיוון שהכיבוש מונע ממנו לבנות על אדמתו הנמצאת באזור C.

קללת אוסלו:

החאג' אבו מחמד סיפר ל"מרכז הפלסטיני לתקשורת" שבבעלותו עשרה דונם אדמות בעיירה סבסטיה, בשלושה מקומות. כל חלקות האדמה ממוקמות בצמוד לכביש ג'נין – שכם.

הוא ניסה בעבר שוב ושוב לבנות עליהן, אך הכיבוש מנע זאת ממנו, כיוון שהאדמות נמצאות באזור C לפי הסכם אוסלו, ולפיכך אין באפשרותו לבנות אלא ברשיון מהכיבוש, וזה מצדו מסרב לתת רשיון בנייה לפלסטיני כלשהו.

אבו מחמד מציין כי אילו היתה אדמתו ממוקמת באזור A או B, היה מחירה קרוב לחצי מליון שקל, בדומה לאדמות העיירה דּיר שרף הנמצאות במרחק שני קילומטר בלבד מאדמתו. הוא מוסיף בצער: "קללת אוסלו מנעה ממני אם כן להפיק תועלת מאדמתי, וערכה ירד בהשוואה לאדמות דומות לה."

בתנאים אלו לא נותרה בפניו ברירה אלא למכור על אדמתו תירס חם לנוסעים בדרך, גם כדי למצוא הכנסה חלופית לאחר שהפסיק לעבוד, וגם כדי שיוכל להימצא באופן קבוע על אדמתו.

קשור ("מראבּט") לאדמתו:

החאג' מספר כי יומו מתחיל בשעה שש בבוקר, כשהוא קונה את התירס הנא בשוק הירקות. הוא מתחיל לבשל את התירס על מדורת עצים, אותם הוא מלקט מענפים יבשים של עצי הזית והשקד הנטועים באדמתו, והם בתורם גורמים לאדי סיר הבישול שלו להפיץ את ריח התירס החם, ולקלחי התירס הזהובים לקרוץ לעוברים והשבים לבוא.

מפעם לפעם קטע החאג' אבו מחמד בן ה-66 את שיחתו איתנו כדי להיענות לברכותיהם של נהגי כלי הרכב הציבוריים החולפים בכביש, כי הרי הוא היה נהג בקו ג׳נין – שכם למעלה משלושים שנה.

הוא אומר כי לאחר שנים של עבודה מאומצת הוא קיווה למנוחה בעת פרישתו. הוא קיווה להקים אזור מנוחה או מחסנים שיניבו הכנסה קבועה, אך במקום זאת הוא נתקל במציאות בה אדמתו מצוייה באזור C ועל כן נמנע ממנו לבנות עליה.

הצעות נדיבות:

אבו מחמד אומר כי הכנסתו היומית ממכירת התירס נעה בין 20 ל-70 שקל (הדולר שווה ל 3.80 שקל), והוא מוסיף שאת האדמה ירש מאביו, וכי היא מרוחקת רק קילומטר אחד מהתנחלות שבי שומרון.

ביתו, הצמוד להתנחלות, נבנה בזמן הירדנים, כלומר לפני 1967 כאשר הגדה היתה תחת שלטון ירדן – "ולולא ביתי, ההתנחלות היתה מתפשטת עד שהיתה מגיעה לאדמתי כאן."

והוא הוסיף: "הגיעו אלי כמה קונים מפוקפקים אשר הציעו לי 35 אלף דינאר לדונאם אחד, אבל אני סירבתי למכור להם את האדמה כיוון שאני משוכנע שהכוונה היא להרחיב אליה את ההתנחלות שבי שומרון."

הוא אומר כי הוא פנה למועצת הכפר שלו, סבסטיה, לקבלת עזרה להשיג רשיון בנייה מאחר ויש ברשותו ניירות בעלוּת על האדמות, אך תשובתם היתה ברורה: "האזור הוא אזור C ואין לנו אפשרות לעזור לך להשיג רשיון בנייה".

אבו מחמד מדגיש כי הוא לא יעזוב את אדמתו, וכי הוא יישאר מחובר ("מראבט") אליה. הוא לא עומד למכור אותה, יהא אשר יהא המחיר, והוא יורה זאת גם בצוואתו לבניו אחריו.

פורסם בערבית באתר "המרכז הפלסטיני לתקשורת" (المركز الفلسطيني للإعلام) ותורגם על ידי תמר גולדשמיד.