ברית נאט"ו לא מתערבת בלוב כדי לכונן דמוקרטיה או כדי לשמור על זכויות האזרח הנרמסות על ידי קדאפי. רק אתמול, חלק ממנהיגי מדינות נאט"ו זחלו אליו ברעלות כדי שיספק להם נפט במחירים נוחים או כדי שיחסום עבורם מהגרים אפריקאים. מה שיש להגיד לקדאפי אפשר לסכם בקיצור: העם הלובי סבל יותר מדי ממך. זמנך עבר, עזוב את לוב!
כדי לדעת למה אין מה לצהול נוכח ההתערבות הצבאית של המערב בלוב, צריך להיזכר בפעם הקודמת. בב-19 במרץ 2004 ברית נאט"ו, מחוזקת על ידי כמה משטרים ערביים המאופיינים ברמיסה שיטתית של זכויות האזרח ושאינם ידועים כמגיני הדמוקרטיה, פתחה במתקפה דומה נגד עיראק, כשהיא מתיימרת לצאת למלחמה כדי "להציל את העם העיראקי מסדאם חוסיין וכדי לכונן דמוקרטיה". מגם אז, חוזים שמנים ושליטה במשאבים היו גם על סדר היום. ומאז נשפך הדם בעיראק. טיעונים דומים ליוו את ההתערבויות הצבאיות בסומליה ובאפגניסטן, וגם התוצאות היו דומות. מבלי להניד עפעף, כוחות נאט"ו מתקיפים את לוב בדיוק באותו תאריך שתקפו את עיראק, ובאותם הטיעונים.
ספינת מלחמה של נאט"ו בדרכה להטלת מצור על לוב
מעשי ההרג אשר באמצעותם ניסה קדאפי לבסס את שלטונו ולגבור על ההתנגדות העממית משמשים כעת כמסכה המכסה על הרצון המערבי העז להביא במקומו משטר אחר, יותר "נחמד" — להן, למעצמות המערביות כמובן. זה יהיה כיבוש באמצעות מנהיגות מקומית תלותית על מנת לשלוט במאגרי נפט ענקיים.
המתקפה הצבאית בלוב מראה שוב שכאשר המערב צריך לבחור בין דם לבין נפט, ערך הנפט עולה בעיניו על הדם, בפרט כאשר מדובר בדם ערבי. המצב בלוב מאפשר לכוחות נאט"ו לערוך מפגן כוח בלב לבו של העולם הערבי, דווקא בשעה שזה מנער את עצמו מעול המנהיגות הפרו-אמריקאית והמושחתת: מובארכ, בן עלי ואחרים בדרך. דווקא עכשיו, כאשר אנשים מתחילים לסמוך על כוחם שלהם, על יכולתם להפיל את המשטרים, יכולה ההתקפה בלוב להסיח את דעת הקהל מהקורה בתימן, בבחריין ובסעודיה ולהוכיח, שהפוליטיקה של המפציצים וספינות התותחים המערביות היא הקובעת. מיפגן הכוח מאיים על כל המהפכות העממיות והדמוקרטיות במזרח התיכון, אם יעזו לאיים על אינטרסים אמריקאיים.
אל תצפו לדמוקרטיה ושלום בעקבות ההתערבות הצבאית. היא תביא עוד שפיכות דמים, עוד ביזת משאבים. היא מוסיפה עוד נדבך ל"מלחמת התרבויות" שנועדה ליצור חומת שנאה בין המערב לבין העולם האסלאמי.
בו זמנית, חשוב לכבד את רצון העם בלוב הפצועה לסיום הדיקטטורה. במקום בנשק יש להשתמש במלים ובדיאלוג כדי לגשר על המחלוקות בתוך המולדת הלובית, גם אם תושביה הם בני עמים ומוצאים שונים. יש לומר, גם עכשיו: לא לאלימות ולמעורבות החיצונית!