נאום חדש של ישראל אל אחינו המסתנן

(בחלום חזיון ליל)

אתה רועד, אתה דואג, אתה חרד לחייך על כי נמצא אתה ברשותנו לשבט או לחסד. אתה חושש לעונש-קשה, שנות מאסר רבות ואולי עונש מוות.

אל תירא, אחינו המסתנן. לא רעות נעשה עמך, כי אם טובות נגמול לך.

זרות לך המלים האלה. לא שמעת כמותן מעולם. אין דבר. מחר מחרתיים תבין את משמעותן המעשית, המהפכנית. אך את משמעותן הפנימית, המהותית, ילמדו בניך אחריך. ילמדו בני אומות אחרות, עד סוף כל הדורות.

ובכן שמע:

אנו כינינו את מלחמתנו עמכם, אחינו הערבים, "מלחמת השחרור". זאת היתה מליצה, ונוסף לזה מליצה מזויפת. לא מלחמת השחרור נלחמנו, כי אם מלחמת השעבוד. אנשים בני חורין היינו לפני המלחמה. משנלחמנו הפכנו לאנשים משועבדים. משועבדים למי? לפרעה הקשה ביותר בעולם, להוד מלכותו השטן בכבודו ובעצמו, ליצר הרע, לאנוכיות ולהתרברבות, לחרדה מכרסמת ומתמדת, לדאגה מפני "סיבוב שני" [של מלחמה], מפני "סיבוב שלישי", עד סוף כל הסיבובים. צעקתנו הבהמית לנשק מעולה, בחינת "עין לא ראתה", לא היתה מלאכותית. היא נבעה מעומק המעמד הזה. חינוכנו את הבנים, מתנת אלהים, חינוך מזויף לשפך דם, למולך, נבעה מעומק המצב הזה. בקיצור, אנו הרגשנו את עצמנו כמו במלכודת ולא האמנו כי אם בכוח אחד, בכוח הפיזי בלבד, בו שמנו מבטחנו! כל מעיינינו היו מרוכזים בו, כל מנהיגינו לרבות הרוחניים, המדעיים, הדתיים, סגדו רק לו. רבים מאומות העולם היו שותפים אתנו באמונה טפלה זו. גדולי מזרח ומערב כאחד. טחו עינינו מראות את אור האמת.

זוהי פרשה ארוכה ועגומה. לא נאריך בזה.

ואך בחמלת ה' עלינו הוסרו הסנוורים מעל עינינו וזרח עלינו אור גדול, אור שמיימי. באור זה נלך עתה. חל המפנה המהפכני אשר מקודם לא היה איש מאמין בו.

לא מסתנן תיקרא מעתה כי אם מעפיל, כי העפלת בלא יודעין לקראת הגאולה שאתה נישא בכנפיה. לא שונא, אויב וצורר אתה לנו, כי אם אח ורע.

וזה אשר נעשה לך: אנחנו נשקמך בתוכנו, כאחד מאתנו. באחד הכפרים עם בני עמך אשר תבחר.

ואת הדבר הזה נודיע ברדיו לאחיך הפליטים, למען אשר לא ידאגו לך חינם: המסתנן פלוני בן פלוני נתפס במקום פלוני בשעה פלונית, והישראלים אשר תפסוהו האכילוהו והשקוהו ושיקמוהו בכפר פלוני, והנה הוא בעצמו מדבר אליכם בזה.

ומעתה לא צריכים הפליטים להסתנן בגניבה, ברעדה, בחיל ובזיע, כי אם בשקט, בשובה ונחת, כי יהיו בטוחים שכל רע לא יאונה להם.

אם מאה יבואו נברך אותם לשלום, ואם אלף יבואו נקבל אותם כאחים באהבה ובאחווה.

ואחר כך תבוא הפסקה מסוימת, קצרה. ונראה איך יפול דבר. והיה כאשר יצלח – ועשינו כהנה וכהנה, כי יודעים אנו שזו דרך השלום אשר אין למעלה ממנו. זהו הרעיון המשיחי הגדול. אין כמוהו. אתה מסכים?

פורסם בחוברת נר, כרך ז, חוברת ז, מרס 1956