לאחר ההרס השני של אלעראקיב נאסר על השייח' סיאח אל-טורי, על בנו עזיז ודודו אסמעיל להימצא בכפרם והם נאלצו לשהות בבית הקברות של הכפר, שנהרס כבר ארבע פעמים. צו ההרחקה, שמנע מן השייח' להימצא בכפרו עם בני משפחתו, אשר יחד עם שאר בני הכפר ומתנדבים עוסקים בשיקום הכפר, בוטל רק ב-19.8.2010. דברים שנרשמו מפיו.
אני רוצה להגיד כמה דברים לעם היהודי ולכל האזרחים במדינת ישראל – ערבים ויהודים:
הביטו היטב במעשים שעושה המדינה לאזרחים חפים מפשע, ותחשבו על העתיד – על חיינו כאן, בשכנות טובה, אדם לצד רעהו, חיים טובים.
אני מבקש מכם ומכל אדם בעל מצפון במדינת ישראל לקום ולצאת לרחוב ולומר: בואו נתגייס כולנו כדי לומר לממשלה: די! מספיק להתעלל באזרחים חפים מפשע! דרשו מראש הממשלה ומהשר ליברמן להפסיק את ההפליה ולהפסיק את פעולותיה של היחידה שהוקמה כדי להילחם בבדואים, הסיירת הירוקה? כדי לסלק אותנו מאדמתנו: הפסיקו את הנישול, כדי שנוכל להגיד לילדינו שיחיו כאן בשלווה, כאחים, עם שאר האזרחים.
הבדואים הם אזרחי המדינה. אנחנו רוצים לחיות בכבוד. אנחנו לא פולשים.
האדמות אינן אדמות מדינה – הן האדמות של השבטים באלעראקיב. ומי שמכנה אותנו פולשים, שיענה: האם מדינת ישראל הביאה לפה את כל האדמות איתה כאשר קמה – או שהאדמות ותושביהן היו פה לפני מדינת ישראל?
היה לי אמון בבתי המשפט, אבל הוא נעלם. 12 שנה אני נמצא במאבקים בבתי-המשפט, וכולם נגדנו: אדם יושב על אדמתו – ואז הוא פולש; אם יש לו מסמך להוכיח בעלות – זה מסמך מזויף.
אומרים: המסמכים שלכם, המסורות שלכם לא שוות כלום. אבל התעודות שלנו הן לא רק נייר: נמצא כאן בית הקברות שלנו מזמן העות'מנים והבריטים; יש לנו בתים קיימים, בתי אבן ובארות מים מלפני 1948, ישנם צילומי אווירי מ-1946.... אבל בכל זה לא מסתפקים: מציעים לנו רק דבר אחד: תסכימו לשלם דמי שכירות על שהות בקרקע הזאת. איך אעשה זאת? הרי באופן זה אכיר בכך שהקרקע אינה שלי, שהיא של המדינה!
ואם אני באמת פולש – אז למה מציעים לי כסף כפיצוי על האדמה שאוותר עליה? מציעים לי פיצוי עלוב, אבל הפיצוי הוא משום שיש לי זכויות בקרקע הזאת. לא מציעים לי פיצויים כי אני בדואי נחמד.
המסר השני שלי הוא לממשלות ולמדינות אחרות, גם למדינות ערב, ובמיוחד למדינות שמחזיקות שגרירים בישראל:
מדינת ישראל מפקיעה את אדמות הבדואים ועליהם נוטעים עצים, כמו למשל "יער השגרירים". המדינה גונבת אדמות של הבדואים כאילו לא עבור עצמה אלא לכבודן של מדינות אחרות. האם תתנו את ידכם לכך?
יש גם מסר שלישי, שאני מבקש להעביר ליהודים המבוגרים יותר, החיים בישראל.
עימדו לצידם של הבדואים. עמדו לצידנו, כי אנחנו סובלים מהממשלה הזאת, כמו שסבלו אזרחים יהודים מבוגרים במדינות אחרות. אין לנו פה מי שיעמדו לצידנו ויזדהה איתנו ויגיד די למעשים הקשים של הממשלה. רק אם היהודים יעמדו איתנו יחד, יד ביד, נוכל להפסיק את הרעה הזאת.
אני יושב כאן בבית-הקברות. צו הרחקה מונע ממני לשבת עם בני ביתי, משפחתי, חברי, בכפר שלי.
רשמה: מיכל רותם
קראו עוד: