עיריית תל-אביב-יפו היא העירייה העשירה בארץ. לעיריית תל-אביב-יפו יש המון בניינים והמון קרקעות שהיא יכולה, אם תרצה בכך, להפנות לשיפור מצבם של תושביה. היא לא. לא רוצה. יש לה תוכניות אחרות.
עיריית תל אביב יפו, או ליתר דיוק חברי קואליציית חולדאי, רוצים עיר לעשירים בעיקר ולעשירים לייט, כי זה כיף, שעיר שלמה תהפוך לחוג הסילון של ישראל. יש בזה גם היגיון – הרי כל תשתיות התרבות מיועדות לאותו חוג מצומצם שמקבל הטבות, כמו תזמורות ואופרה ישראלית, תיאטראות ממומנים כמו שצריך, ספריות עירוניות מושקעות – אומנם לא בקרית שלום, אבל כן בגן לוינסקי, כי זה מצטלם טוב לדימוי, כאשר מדובר בעיר קוסמופוליטית. בתקציב העירוני מימנו את זה מסעיף צביעות.
לוועדת הכספים האחרונה בה השתתפתי הגיעו מספר החלטות חשובות, שישפיעו על מי יגור בעיר הזאת או מי בכלל יוכל לגור בעיר הזאת. העירייה החליטה, אחרי תקופה ארוכה שבה הואשמה בדחיקת לא עשירים מהעיר, לשנות תדמית.
אז אחרי ישיבות שנעשו עם נוגעים בדבר, כולל מספר אנשי קואליציה ו"מומחים" לג'נטריפיקציה מהשטח, הוחלט כי לא ייעשה שינוי במדיניות השיכון אלא שוב יופעל הסעיף התקציבי הלא-נכון, והפעם – סעיף דיור בר-השגה לעשירונים הגבוהים. בכך הוכיח חולדאי, כי חזון עיר לעיר לעשירים בלבד לא מש ממוחו הקודח.
הקרקעות העירוניות בשכונות הדרום, לפי עיריית תל-אביב, יופנו לאוכלוסיה, אשר אינה נמנית עם המעמד הסוציו-אקונומי המאכלס עדיין את שכונות הדרום. דרושה עזות מצח מיוחדת לנופף בסיסמת דיור בר-השגה ובאותה נשימה לקבוע, כי דיור זה ייועד למשתכרים מעל 12,000 שקל בחודש.
המשמעות הברורה היא שתושבי דרום העיר, שסבלו במשך שנים מנחת זרועה של העירייה הכי רעה ואכזרית בישראל, ימצאו את עצמם ניצבים מול בניינים חדשים עם אוכלוסיה חדשה, אליהם לא יוכלו להיכנס. אנדרומדה לעניות.
תושבי הדרום, בניגוד לערביי יפו, עדיין אינם זוכים להכרה על-ידי העירייה. ולכן, בעוד ערביי יפו זוכים לפירורים משולחנו של חולדאי, מתושבי הדרום נמנעים אף אותם פירורים. הם לא קיימים.
חולדאי ושר השיכון אטיאס, בין האחראים למחירי הדיור הגואים ולכמות הרבה של מחוסרי הדיור כאן, כנראה חולקים את אותו יועץ תקשורת עלוב שהמליץ להם על שיטת דרוס כפי יכולתך עם חיוך והרבה יח"צנות תקשורתית.
השיטה מבוססת על כך שיש להתמיד במדיניות הדיכוי/גירוש, ומדי רבעון או שנתון לצאת בקמפיין עם סלוגן מפוצץ ובלי תוכן משמעותי. אטיאס הוא בלון תקשורתי שפונק על ידי התקשורת, הרבה מעבר למימדיו, כמו חולדאי. אותה תקשורת שמתעלמת בעקביות מהתעמרותה של עיריית תל-אביב בתושביה ומהיותה עירייה המתנהגת כתאגיד מסחרי ומן הירודים שבהם.
התנהלותה של עיריית תל-אביב מזכירה במידה רבה את התנהלות הקונגלומרטים הגרועים ביותר, אשר בלהטוטנות יח"צנית וגימיקים שיווקיים מנסים להסוות את טיבם האמיתי. תוכנית הדיור בר-השגה בנוסח עיריית תל אביב הוא דוגמה מצוינת לטיהור בר-השגה.
ההתנהלות הדורסנית של עיריית תל-אביב-יפו בכל התחומים הגדישה את הסאה עבור תושבים רבים בעיר. כאשר רון חולדאי מניח, כי כל עיר רוצה תושבים מהעשירונים הגבוהים, נשאלת השאלה, מאיזה קיבוץ קיבל את תפיסת העולם הזאת? ובאמת, מה עושים בחולדה עם קשישים ואנשים לא-יצרניים – מכניסים לקיאק ומשיטים אותם בים המלח, לראות מה יקרה כשיגיעו לשטח של משפחת עופר?
קיבוץ חולדה ידוע כקיבוץ לא-יצרני, אשר אף עמד בפני פשיטת רגל מספר פעמים, זאת למרות מיקומו האטרקטיבי במרכז הארץ. השאלה הנשאלת היא: מה הם הקריטריונים לבן ממשיך בקיבוץ חולדה, והאם יש מצב שתושבי העיר תל אביב-יפו יפנו בתחינה לפרנסי הקיבוץ הכושל שיקחו חזרה אל חיקם את רון (נזק) חולדאי. אני בטוחה כי נמצא לא מעט אמנים, שיסכימו לפזם את השיר "ברוך שפטרנו מעולו של זה" או איזושהי בלדה לחוזר לקיבוץ.
רק שלא ישוב.