ביום שני, 9.8.2010, נערכה ליד אלעראקיב בנגב הפגנה חשובה נגד הרס הבתים ולמען הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים. בשעות הערב קיבלנו ידיעות, שתוך כדי ההפגנה נכנסו כמה אנשי מינהל מקרקעי ישראל לכפר, מדדו וצילמו מיבנים. הדבר חיזק את חששנו שכוחות המשטרה – הפועלים בשירות תוכניות ייהוד הנגב של הקרן הקיימת לישראל – יפעלו בפעם השלישית תוך שבועיים ויבואו להרוס את אלעראקיב עוד לפני תחילת הרמדאן, כאשר הכפר עוד עסוק בשיקום אחרי מסע ההרס השני. המטרה: לערער את קיומו של הכפר, להפוך אותו מכפר פורח ומתפתח לאזור אסון; לפגוע בביטחונם ובכבודם של אנשי אלעראקיב האמיצים, שחזרו לאדמתם שנגזלה ואינם מתכוונים לוותר עליה.
קיבלנו החלטה לשלוח מתנדבים למקום, למרות שלא היתה ודאות שההרס יתבצע. גם בזמן ההרס הראשון והשני היו במקום עשרות פעילים שהצטרפו לאנשי הכפר בהגנה על בתיהם. את ההחלטה קיבלנו – אנשי תנועת התחברות-תראבוט, החברה בחד"ש, ופעילי פורום דו-קיום למען שוויון אזרחי בנגב, בהתייעצות עם חברינו באלעראקיב. ידענו גם הפעם שחברינו, פעילי סולידריות שייח' ג'ראח, יעשו מאמץ עליון כדי לסייע – וכך הגיעו כמה עשרות פעילים מאזור המרכז, ירושלים והדרום. בפעמים הקודמות חסמה המשטרה את דרך הגישה לכפר; לכן השקענו מאמץ רב כדי לשלוח פעילים עוד בלילה, כדי שיישנו בשטח ויהיו במקום לפנות בוקר.
זריחת השמש במדבר יפה מאין כמוה. לפני שהספקנו ליהנות ממנה, ראו פעילים את כוחות המשטרה מתקרבים: ניידות, כלים כבדים, תותח מים לפיזור הפגנות, וכוחות גדולים של משטרה ויס"מ. המאבק החל מהר מאוד. כמו בפעמים הקודמות, חגורות של אנשי יס"מ חמושים סגרו על הפעילים והרחיקו אותם מן הבתים העומדים להריסה.
הפעילים צעקו לשוטרים: מה תעשו אם יבואו להרוס לכם את הבית? האם אינם רואים שאתם משאירים ילדים לשמש הקיץ, בלי מים, בלי טיפול? שוטרי יס"מ ללא תגי זיהוי החלו להדוף פעילים, וכמה מהם ניצלו את ההזדמנות כדי להכות, במיוחד אחד מהם שהסתובב רעול פנים.
ראינו שהכוחות מונעים מאיתנו למלא את חובתנו. כמה מאיתנו מיהרו לאוהלים שאליהם עוד לא הגיעו השוטרים; משפחות שלמות עמדו מחוץ להם, חלקן ממהרות להציל חפצים מהשופלים, חלקם עומדים – הורים וילדים – ומתבוננים בכוחות המתקרבים לסוכותיהם.
נאחזנו בקורות העץ המחזיקות את האוהל כדי למנוע את הריסתו. שוטרי יס"מ החלו להפעיל אלימות קשה נגד הפעילים. אחד מפעילי תראבוט, גדי אלגזי, הוכה על-ידי שוטרי יס"מ שכופפו את ידו מאחורי גבו, בעטו בו מאחור, וגררו אותי מן המקום כדי לעצור אותו.
בינתיים עלו השופלים עולים על האוהלים והסוכות. פקחי הסיירת הירוקה הסתובבו עכשיו מרוצים ונתנו הוראות לשופלים איך להרוס באופן יסודי את הבתים: לקבור את השמיכות והכריות, לשפוך חול על היריעות והקורות, למוטט את הלולים הקטנים שבנו התושבים. מיכליות המים הורמו ונהרסו.
הפעילים התווכחו עם השוטרים, הזכירו להם, שבמדינה שבה הורסים בתים, אין רחמים – לא בבית-שאן ולא באלעראקיב, לא בלוד וברמלה, ולא ביפו ובכפר שלם. בשביל מי אתם הורסים כאן? מתאים לכם להיות שליחים של הקרן הקיימת? להרוס בתים בשביל העצים שהקרן הקיימת שותלת כאן – לא למען הטבע אלא כדי לתפוס עוד אדמות?
גדי אלגזי הואשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו בכך שנאחז בכל כוחו במוט האוהל המיועד להריסה. נאמר לי שישוחרר רק אם יחתום על התחיבות לא לבוא לאלעראקיב משך 15 יום. הוא סירב, כשהוא מסביר שהאנשים באלעראקיב הם חבריו, וחובתו הפוליטית והחברתית לעמוד לצידם יחד עם שאר הפעילים. "שום דבר לא ימנע מאתנו לבקר אותם במהלך החג ולעזור להם לבנות את בתיהם", אמר. נאמר לו שאם לא יחתום, יובא לבית המשפט ושם – אם ימשיך לסרב – ייעצר. פעילים מסורים באו מייד לעזרה: חיה נוח, פעילה מרכזית של הפורום לדו-קיום בנגב, מחברת הספר החשוב על הכפרים הבלתי מוכרים שיצא בשנה שעברה; סאלם אבו-מדיגם הגיע מייד למקום לתת סיוע משפטי, וחבר התחברות-תראבוט יוסף אלעטאונה הגיע גם הוא למשטרת רהט.
בבית-המשפט בבאר-שבע קיוותה המשטרה להטיל על אלגזי תנאים מגבילים ולחייב אותו לא לשהות באלעראקיב, כמו שניסתה לעשות לפעילים אחרים שנעצרו בפעולות המחאה בימים הקודמים, כמו למשל החבר אימאן עודה, שהתעקש וניצח. אבל עורכי הדין שחדה אבן-ברי ונאסר אלעטאונה הפתיעו את המשטרה כשטענו, שאין מקום להטלת שום תנאים מגבילים על פעילים, כאשר אין צווי מעצר נגדם החקירה הסתימה. השופטת קיבלה את טענתם מייד ותוך דקות שוחרר אלגזי. בבית המשפט נדון לאחר מכן עניינם של עצורי ההפגנה מן היום הקודם; שניים מהם, מוחמד מחג'נה ומחמד מסארווה שוחררו כמה שעות לאחר מכן ואייל ניר נשאר במעצר ללילה לאחר שסירב להתחיב לא להגיע למקום משך שלושה ימים.
כמה חברים מתנועת התחברות-תראבוט חזרו לאלעראקיב לאחר תום פרשת המעצר כדי לחזק את החברים וללחוץ את ידיהם. אנשי אלעראקיב כבר היו עסוקים בבניית בתיהם מחדש. מייד לאחר ההרס ויציאת הכוחות, החלו עבודות הבנייה בסיועם של הפעילים. הארץ הזאת זקוקה לאנשים אמיצים שמגנים על ביתם ועל זכויותיהם, על אדמתם – ועל הדמוקרטיה. באלעראקיב יש אנשים כאלה – ויש הרבה חברים.
אבל האנשים האמיצים האלה זקוקים להרבה יותר סולידריות ממה שהם מקבלים כרגע. הם זקוקים לאומץ אזרחי בחברה שלהם; הם זקוקים לעוד פעילים יהודים – וגם לתמיכה המונית של הבדואים בנגב ושל אזרחים פלסטינים בכל רחבי הארץ. זה הזמן לקום להיאבק ביחד. אסור לתת לעראקיב ליפול – אסור להשאיר את תושביה האמיצים לבד.
- רוצים לבוא לעזור, לבנות, לסייע להגן? התקשרו לצוות כפרים בלתי מוכרים: tarabut@gmail.com או התקשרו אלינו: 0526886867.
תמונות: אורן זיו, אקטיבסטילס; ג'וזף דנה; מיכל רותם - פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי