יום חמישי הקרוב הוא עוד יום מכריע בהיסטוריה של המאבק של הכפר הלא מוכר דהמש להכרה.
אנשי הכפר נאבקים כבר שנים בעיריות של רמלה ולוד, במועצה אזורית עמק לוד, במשרד הפנים, בוועדות תכנון, בבתי משפט, ולפעמים גם במג"ב.... הם נאבקים על דבר בסיסי שלרובנו נראה מובן מאליו - על הזכות לבנות בית על אדמה הנמצאת בבעלותם הפרטית ועל הזכות לקבל שירותים, תשתיות בסיסיות והכרה מהמדינה. זה באמת יום דרמטי, ולהחלטות שיתקבלו בדיון בוועדת הערר בירושלים יהיו השפעות מרחיקות לכת על עתיד הכפר, אבל האירוע הזה קבור בתוך ים בירוקרטי אינסופי של תקנונים, מסמכים וסעיפים משפטיים. כל כך אפור, שיגרתי ופקידותי הוא האופן שבו המדינה מחסלת את התקוות של אנשים.
אז מה בעצם יכול לקרות בדיון וועדת המשנה לערעורים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה? הוועדה אמורה לדון בערעור שהגישו תושבי הכפר כנגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז מרכז. זאת לאחר שהוועדה דחתה תוכנית להסדרת מעמדו של הכפר בתחומי המועצה האזורית עמק לוד.
לאחר הדחייה הזו קרו שני דברים:
- הוגש הערעור על ידי תושבי דהמש.
- המועצה האזורית עמק לוד ועיריית לוד סגרו דיל לסיפוחו של הכפר ללוד, ככל הנראה בתמורה להעברת אדמות השייכות לשטח המועצה לעיריית לוד. זאת כמובן בניגוד גמור לרצונם של תושבי דהמש וללא כל היוועצות בהם. עם העסקה הסגורה הזו, ניגשו המועצה האזורית עמק לוד ועיריית לוד למשרד הפנים, על מנת שיכנס ועדת גבולות משרדית ויאשר בזריזות את הסיפוח.
נעצור רגע להסביר את משמעויותיו של הסיפוח הפוטנציאלי. למה בעצם מדובר בעסקה? למה שווה למועצה האזורית עמק לוד לוותר על שטחים יקרים? התשובה, כדי להיפטר מהאוכלוסייה הערבית שחיה בשטח שיפוטה ויותר מכך על מנת למנוע מאוכלוסייה זו להשתתף בבחירות לראשות המועצה ולהיות שותפה לקבלת ההחלטות ולמשאבים האדירים שנמצאים בידיה. מצד שני, הכרה בכפר לא רק שתאפשר לתושבי הכפר להתחיל חיים נורמליים ולהשתחרר מאיום הריסת הבתים, אלא גם תהווה תקדים להסדרת מעמד של כפר לא מוכר בישראל. רק תחשבו כמה אנרגיות המדינה משקיעה בהפקעת אדמות והריסות בתים בנגב, בגליל ובמשולש. תקדים מסוג זה עשוי לסייע למאבק של מאות אלפי אנשים על הכרה בזכותם לבית.
המדינה כמובן תציג את הסיפוח כפתרון אידאלי. התושבים יקבלו שירותים ותשתיות, וחוץ מזה בלוד בניגוד למועצה האזורית, כבר יש ערבים, זה בדיוק בשבילם. הבעיה היא שסיפוח של אוכלוסייה בניגוד לרצונה לישות מנהלית הוא מעשה אלים, פטרוני ובלתי סביר במדינה דמוקרטית. בתרחיש כזה, אין כל הבטחה להסרת האיום של הריסת בתי הכפר ומובטח שכשכונה בעיר, תושבי דהמש לא יוכלו להמשיך לנהל אורך חיים כפרי. אם מסתכלים על התמונה הרחבה יותר, אין מרחק גדול בין תוכנית הסיפוח הזו למימוש התוכניות האפלות ביותר של ישראל ביתנו בנוגע לתושבי המשולש.
בחזרה לעולם הוועדות. אז מסתבר שהערעור שהוגש ע"י דהמש עשוי להיות חסר ערך, כי משרד הפנים והעיריות פתחו במסלול עוקף ועדת הערר, שמטרתו לקבוע עובדות בשטח במהירות האפשרית. הם כל כך מיהרו שהם שכחו להגיש כמה מסמכים זניחים ולא חשובים, כאלו שיסקרו את המצב התכנוני והדמוגרפי של הרשות המקומית שמבקשת את הסיפוח. למשל יתייחסו לפרטים כמו: גודל האוכלוסייה הקיים והחזוי ל-15 השנים הבאות, קיומן של רזרבות קרקע לצורכי מגורים, תעשייה ומוסדות ציבור בתחום השיפוט הקיים. בקיצור: כל מה שמאפשר לבדוק אם הצעת הסיפוח היא בכלל סבירה.
בשביל לבלום את המהלך לאישור העסקה, פנו תושבי דהמש לבג"ץ בעזרתו של עו"ד קייס נאסר. לאחר שמשרד הפנים גרר רגלים בהגשת תגובתו לעתירה, הגענו ל-29 לינואר, יום חמישי האחרון. עכשיו עומדים לרשות תושבי הכפר 5 ימים להגיש את תגובתם לבג"ץ ואז אמורה להתקבל החלטה לגבי המשך הדיונים של ועדת הגבולות.
כל זאת לא רלוונטי מבחינת ועדת הערר, אשר אצה רצה לה לקבל החלטה וככל הנראה לדחות את הערעור. החלטה כזו תהווה בפועל קביעה של עובדות בשטח ותתמוך במהלך הסיפוח ללוד. זו השורה התחתונה – אם הצלחתם לחצות את המבוך הביורוקרטי הזה בגרסתו הקלה לעיכול: דמיינו לכם את חייהם של האנשים החווים אותו על בשרם.
אז יש דיון, והוא בעוד יומיים, ב-9:30 בבוקר, בירושלים, (אכסניית בית וגן, רח' הפסגה 8 , שכונת בית וגן, מול הר הרצל). למה חשוב שתגיעו לשם? כי המדינה עושה את כל מה שהיא יכולה כדי לשבור את תושבי הכפר בעזרת הררי הניירת והסעיפים. חשוב שנהיה שם בכל אחת ואחת מנקודות המפגש האפורות האלו עם הממסד בשביל לתמוך, להיות סולידריים ולהבהיר שהמאבק נמשך.