[11.10.2008]
לאירועים האחרונים בעכו ביום כיפור 2008 יש הקשר רחב, שיש לשים לב אליו: המיתקפה הנרחבת של הימין הלאומני בערים המעורבות.
כדאי לקרוא את הקריאות הגזעניות לחרם על בתי-עסק ערביים בעכו יחד עם הקריאות להתנחל בלוד (כבר ב-2002) שחלקן כבר הפכו בינתיים למציאות, ולראות את הזיקה ביניהן לבין פעולת המתנחלים ביפו. "גרעיני התיישבות" התמקמו בלוד, רמלה, עכו ויאפא ובאיזורים, שיש בהם "סכנה דמוגרפית" בעידוד מועצות מקומיות, כשהם מבטיחים לעשות עבודה חברתית: את "גרעין אומץ" בעכו ייסדה "חבורת מתנחלים בוגרי ישיבות הסדר מחברון, קדומים ודרום הר חברון"; ביפו פועל האיחוד הלאומי; כנס מיוחד הוקדש באפריל 2008 להתישבות ברמלה ביוזמת הגרעין התורני "עמיחי" ותנועת "קוממיות", שקמה לאחר ההתנתקות. ממש כמו בשטחים הכבושים, אפשר להיתקל כאן לעתים קרובות רטוריקה המתעמתת עם מוסדות המדינה – ובצידה תמיכה מוסדית וסובסידיה ממשלתית.
כך או כך: הימין הגזעני זיהה (לפני השמאל) את ההתרסקות החברתית בשכונות המצוקה, את השברים והקרעים החברתיים שמשאירה ההפרטה, ובעיקר – את ההזדמנויות הפוליטיות שערעור מעמדם של הפטרונים הפוליטיים המסורתיים (שאינם יכולים תמיד "להביא את הסחורה" בתנאים של הפרטה) פותחות לפעולה פוליטית אפקטיבית. יש להם גם הצעה שנראית סבירה, מגובה בתמיכה ממוסדות המדינה והתנועה הציונית, והאופציה שהם מפיצים אינה מצריכה לשבור את גבולות הקולקטיב הלאומי היהודי בפעולה משותפת של המדוכאים והמנושלים, ערבים ויהודים.
בחלק מהמקומות מדובר בשליחות החברתית של נוער המתנחלים, שבא לייהד מחדש את החברה הישראלית ולחזק את הספר הפנימי, את האיבה לערבים. אלה משתלבים לעתים ב"מבצעים" שמבטיחים לאפשר למשפחות דתיות-לאומיות לשפר את איכות חייהן בהתנחלות בתוך ישראל, בערים המעורבות, בתמיכתה הכלכלית של המדינה – בתנאי שיעמידו עצמן בחזית התהליך הקולוניאלי הפנימי (כך נראה התיאור של "פרויקט אלישיב" בלוד: "משפחות 'מתנחלים' המגיעים מכל רחבי הארץ, משפחות בעלות השקפת עולם דתית לאומית שבעצם נוכחותם בעיר משדרגת את מעמדה של העיר"). זהו תהליך שהשלכותיו יכולות להיות לא פחות חשובות מאשר המיפנה בדפוסי ההתנחלות בשטחים הכבושים מהסתמכות על גרעין קנאי לגיוס שכבות המבקשות לשפר את איכות חייהן. בזיקה ל"גרעינים התורניים החברתיים" אפשר למצוא למשל גם "קבוצות רכישה" המתארגנות לרכישה משותפת של נדל"ן.
בצידם פועלים זה זמן רב מחזירים בתשובה, חלקם קרובים לש"ס, אחרים מחסידי נחמן ברסלב. דפוס הפעולה של אלה הוא עממי הרבה יותר, ויש להם עוצמה אמיתית בשטח. הם אינם מכריזים על מטרות פוליטיות ארוכות-טווח כמו האליטות של ההתנחלויות, אך יודעים לדבר בשפת השכונות ומפיצים שנאה כלפי הערבים. ככל שמדובר באוכלוסיה מוחלשת ומודרת יותר, כן רבה יותר הצלחתם.
המתנחלים נמצאים במקומות שהשמאל צריך להיות בהם. אנחנו בעמדת נחיתות לעומתם, אבל זהו האתגר הפוליטי החשוב שבפניו אנו עומדים.
אלדד, מרסלו וגדי.