הוועדה המחוזית דוחה על הסף את תוכנית המיתאר לדהמש

זה המסר של מדינת ישראל לתושביה הערבים: אל תתכננו. הבולדוזר יענה על הכל. זו משמעות החלטתה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שדחתה היום על הסף את תוכנית המיתאר המפורטת והיסודית שהגישו תושבי דהמש. עכשיו הכל תלוי במחאה הציבורית.


כמה עשרות פעילים – בעיקר פעילים בשייח' ג'ראח ומתנועת תראבוט – באו היום למשמרת מחאה בקריית הממשלה ברמלה כדי לחזק את ידי תושבי דהמש, בשעה שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה התכנסה, סוף סוף, לדון בתוכנית המיתאר שהגישו התושבים. תוכנית המיתאר הוכנה בסיוע המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי לאחר סקר היתכנות מקדים שערך צוות המרכז. ח"כ חנא סויד, מייסד המרכז, בא גם הוא למשמרת המחאה. ח"כ אברהים צרצור, המלווה את מאבקם של תושבי הכפר, בא לתמוך ולחזק את התושבים.

ילדים בדהמש

כיוון שמבחינת משרדי הממשלה דהמש אינה קיימת ואין על תושביה נתונים סטטיסטיים, עברו אנשי המרכז מבית לבית כדי לאסוף נתונים ולהראות: המצוקה קיימת, אך הפתרון בהישג יד: הכרה בדהמש. הבנייה הבלתי-חוקית, הסבירו התושבים, אינה תחביב; היא נולדת מן המצוקה. ואת המצוקה – בדהמש, כמו במקומות אחרים – אפשר לפתור בעזרת הכרה. הם עצמם עשו כבר את הצעד הראשון ובמאמצים רבים גייסו את המשאבים כדי לעשות את מה שהרשויות צריכות היו לעשות: לתכנן. עכשיו הגיעה תורה של הרשות.

וכך ישבו להם באולם הדיונים תושבי דהמש, פעילות ופעילים, הצוות המקצועי התומך בהם – וחברי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. לצידו של אחד מהתושבים, שצו הריסה מאיים על ביתו, ישבו גם נציגי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה. במלים אחרות, הרשות הצופה ומתעדת, מצלמת והורסת.

האם האזינה הוועדה לעניינם של התושבים?

את עניינם של אנשי דהמש ייצגה ענאיה בנא-ג'רייס, אדריכלית ומתכננת ערים, ראש הצוות המקצועי במרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי. היא הדגישה, כי אין מדובר בהחלטה שולית על בניית דרך או אחוזי בנייה אלא על עניין עקרוני: פתרון למצוקתם המתמשכת של התושבים: 600 נפשות, 90 משפחות, בשנת 2020 צפויים להתגורר במקום 1000 נפשות. לפי תוכנית המיתאר הארצית (תמ"א 35), הדגישה, האזור עצמו מיועד למירקם עירוני. כל האדמה בבעלותם הפרטית של התושבים (פרט לאזור קטן בשולי התוכנית) ואין מגבלות מבחינת שמירת הסביבה. הסתבר שחברי הוועדה בכלל לא קיבלו את סקר ההיתכנות היסודי שערך המרכז.

למה לדבר על ההיסטוריה?

ערפאת אסמעיל, ראש ועד כפר דהמש, מצויד כהרגלו בעשרות מסמכים, קם לדבר. הוא פתח את דבריו בציטטה ממסקנות ועדת אור. ועדת אור הכירה לאחר אוקטובר 2000 שהאירועים היו "תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ" בקרב הציבור הערבי בישראל. "הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצרכי המגזר הערבי, ולא פעל די על מנת להקצות את משאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר זה." הוא ציטט גם מדו"ח האגודה לזכויות האזרח, המציין את אפליית האזרחים הערבים בתחום התכנון והדיור ואת הגבלת מרחבי התכנון.

לא את זה רצו בוועדה המחוזית לשמוע. למה לדבר על ההיסטוריה? למה להתחיל מהתחלה? צריך להתחיל מעכשיו. ההחלטה שלנו היא רק תכנונית, אמר היו"ר.

זהו מצב מוכר בדיבור בין אזרחים יהודים וערבים בישראל. אופייני שאזרחים ערבים רוצים להתחיל מהשאלה, כיצד התהווה המצב הקיים. איך קרה שהאדמות נעלמו? איך קרה שאין תוכניות מיתאר? איך קשורה הפקעת אדמות למשבר התקציבי ברשויות המקומיות הערביות?

הרשויות מצידן אוהבות להתחיל תמיד מהיום, כאילו לא היה אתמול. הכל היסטוריה, הכל רחוק – אומרים, תדברו על עכשיו. דף חדש. כאילו עכשיו אינו תוצאה של אתמול, כאילו אפשר לתקן – ולו חלקית – אפליה ואי-שוויון תוך התעלמות מסיבותיהם, מנישול וקיפוח. כל מי שזוכר את שיחת גולדה והפנתרים השחורים ב-1971, מכיר את זה טוב: עזבו אותנו ממה שהיה.

ערפאת ניסה אחרת: הוא דיבר על המצוקה המתמשכת. אנחנו לא רוצים לבנות בלי היתר, אמר. אנחנו אזרחי המדינה; אנחנו רוצים קורת גג. אומרים לי, לך למקום אחר. למה שאעזוב? זה ביתי!

לא רק אפליה - יש גם נדל"ן בתמונה

הוא רמז על הלחצים להתפנות. ללחצים יש סיבות. הוא הזכיר, כי ממש בצמוד לדהמש עומד לקום מיתחם שלם – מיתחם מכבי – באישורה של הוועדה. 888 יחידות דיור מתוכננות בו. לא פחות. הקמתה המיתחם הזה – נכס נדל"ני ענק מניב הכנסות, כך חושבים רבים בדהמש, היא הסיבה האמיתית לנסיון לפנות אותם. שמועה עקשנית, שיש לה שורשים במציאות הישראלית אומרת, ששכנים ערבים פוגעים בערך הדירות בפרויקטים של נדל"ן.

עו"ד קייס נאסר, המייצג את ועד הכפר, השלים את הדברים. הוא הזכיר את פסק הדין של השופטת שרה דותן, אשר בפסק דינה שניתן בתחילת 2007 הכירה במצוקת התושבים והמליצה על דיון יסודי בבקשתם. בינתיים עברו שלוש שנים, והתושבים נמצאים במילכוד תכנוני – זהו הדיון הראשון בתוכנית שהגישו, ומצד שני – יש איום ממשי ויומיומי לממש את צווי ההריסה, שאותם מאיימים להפעיל תוך התעלמות מכל מאמציהם לתכנון מטעם הקהילה ולהסדרה. יו"ר הוועדה התעקש על דבר אחד: שלא היה כל עיכוב בדיון בתוכנית המיתאר.

ח"כ אברהים צרצור אמר דברים קצרים ונוקבים. הוא הציג את יוזמת ועדת המעקב העליונה לפתרון בעיית הרס הבתים. בהצעה שלושה מרכיבים: הקפאה מוחלטת של הריסת הבתים; התחייבות הרשויות המקומית הערביות למנוע בנייה בתקופת התהליך – וכניסה למסלול של שנתיים עד אישור תוכניות מיתאר לכל הרשויות. הנה, אמר לאנשי הוועדה, לאור היוזמה הזו – בידיכם האפשרות ליישם את המודל, לפתור את בעייתם של אנשים שעברו עינוי דין של שנים.

אם ישוב כזה - איך זה שהוא לא קיים?

הפגנה

האם הקשיבו בוועדה לאנשים? האם התיחסו לעבודת המטה היסודית שנעשתה? האם כיבדו את נסיונם של אזרחים לתכנן במקום שהרשויות התעלמו, היפלו, הרסו?

סביב השולחן ישבו הנציגים. היו שכתבו הודעות SMS בטלפונים, היו שהתבוננו בתיקרה, היו גם פנים כעוסות, מילמולים מבטלים. והיו גם שהקשיבו, וכמה נציגים שביטאו במפורש רצון לפתור את הבעיה, שידעו, כי ממש בזמן האחרון נפתר עניינם של תושבי תושבי אבו-סנינה שליד כפר-סבא.

אך היה ברור גם, שלא מעטים מהנציגים מתקשים להבין מה הדבר הזה בכלל. האם יש ליישוב הזה סימול, שאל אחד מחברי הוועדה. היכן הולכים הילדים לבית הספר? היכן רשומים התושבים? ואחרים התקשו: האם זה יישוב חדש? האם יכול להיות שקיים יישוב כזה, ואם כן – איך זה שהוא לא קיים? האם מוגזם לנחש, שאיש מחברי הוועדה אינו חי בכפר בלתי-מוכר?

תושבי דהמש ותומכיהם יצאו מן הדיון בתחושה, שעבודת המטה היסודית שעשו תותיר את רישומה על חברי הוועדה. שיכול להיות שלא יקבלו את התוכנית כלשונה, אלא יבקשו תיקונים, הבהרות, אבל לא ייתכן, כך חשבו רבים, שיתעלמו ממנה לגמרי, שידחו אותה על הסף.

והוועדה דחתה על הסף את התוכנית, והעבירה את ההחלטה בסוגיה לידי שר הפנים. הוועדה גם טרחה להבהיר במפורש, שהחלטתה לא מונעת הריסות בתים בדהמש.

זהו המסר של מדינת ישראל לתושביה הערבים: אל תתכננו. אל תנסו אפילו. אל תדברו איתנו על היסטוריה, על מצוקה או על צדק. יש תשובה אחרת: הבולדוזר.

עכשיו תורנו

זהו, עכשיו תורנו - תורם של אזרחיות ואזרחים שהצדק יקר לליבם. שהפליה ונישול מתועבים בעיניהם. נבוא לדהמש - דווקא עכשיו. העברת ההחלטה לידי שר הפנים מבהירה עוד יותר כי מדובר בסוגיה פוליטית, עניין של מדיניות. נחזק את התושבים. נפגין איתם ביחד ב-13.7, יום שלישי הבא.

יש לנו סיבות טובות. כי עניין דהמש הוא עקרוני, ותושבי דהמש לא לבדם במצוקתם: חישבו על שכונות העוני בארץ, חישבו על פינוי-בינוי, חישבו על תהליך הנישול בעג'מי, בכפר שלם, בואדי עארה, ובמיוחד בנגב. ממש בימים אלה קיבלו כל תושבי הכפר הבדואי הבלתי-מוכר אל-עראקיב צווי פינוי. כולם. האם לא נעמוד לצידם?

הצעד הראשון הוא להגן על דהמש. ההפגנה הארצית נגד נישול והריסות בתים, למען הכרה וקיום בכבוד תתקיים ביום שלישי, 13.7. ההפגנה תצא מבית-המשפט ברמלה (שדרות חיים וייצמן 3) בשעה 18:00 ומשם תמשיך לדהמש. בואו איתנו!