מהו היום הפער הממוצע במשכורת בין נשים וגברים? מזרחים ואשכנזים? יהודים וערבים? »
עד עתה נחשבה תוכנית ויסקונסין ל"ניסוי" - ניסוי ענק בבני אדם, באזרחיות ואזרחים מובטלים. עכשיו, כשעל הפרק הפיכתה למוסד של קבע והרחבת על כל הארץ, אנו מביאים כמה עדויות של משתתפים בתוכנית. »
نحن في حركة ترابط نؤيد بيان الجمعيات والناشطات النسويه في قضية "الصلح" بعد مقتل المرحومة هاله فيصل. قتل ياسمين أبو صعلوك في اللد أمس يحملنا مسؤولية التعامل مع ظاهرة قتل النساء في شكل أوضح وأعمق. »
יש מי שמסרבים (לרוב גברים) מטעמי מצפון. ויש מי שמדביקים להן בניגוד לרצונן את התווית סרבניות עבודה. כאן מענישים וכאן מענישים, אבל על סרבניות עבודה לא מדברים. מה קורה אם נחשוב ברצינות על סרבניות העבדות - על סירובן של נשים לקבל עבודה שאינה תואמת צרכים אנושיים בסיסיים ואף פוגעת בהם כסירוב להיכנע למציאות, ההופכת אותה לשפחה וגוזלת עתיד ממנה ומילדיה? »
לילי עובדת כבר 30 שנה, 9 שעות ביום, במשכורת זעומה, נאלצת להשלים הכנסה בעבודות נוספות, וללא פנסיה. כך נראה ניצול, בפוסט חשוב של אורטל בן-דיין. »
שלמה מעוז העז לדבר על גזענות כלפי מזרחים ואפליה שיטתית שאינה נחלת העבר - ומכונת ההשתקעה והז-ע-זוע התחילה לפעול לבד. אבל שווה להקשיב למה שאמר על גזענות ואפליה - ושווה לשאול מהי החלופה שהוא מציע. »
כבוד שר הפנים, אלי ישי, גילה ש"דרום תל-אביב הפך לפח הזבל של המדינה". מי בדיוק מתייחס לתושבים כמו לזבל אם לא ישי וחבריו? הוא גם יודע לספר ש"נשים רבות נאנסו בתל-אביב" על-ידי "מסתננים" ו"פוחדות להתלונן כדי שלא תדבק בהן סטיגמה של נשאיות איידס". כך מזהיר השר את שומעיו מנשי הדרום המסוכנות, הטמאות. ואולי כולנו שחורים\ות ומסוכנות\ים, במיוחד אם אנחנו מבקשים להסתנן למעוזי החיים הטובים? »
רחל עמרם, פעילה במכללה החברתית-כלכלית, מסבירה מדוע חיוני שנשים יוצבו במקומות ריאליים ברשימת חד"ש לכנסת. "החזית חייבת לפנות מקום לנשים ערביות ויהודיות כצעד ראשון לקראת התחדשותה כדי לתת דוגמה לכוח פוליטי, המממש את הצהרותיו העקרוניות בתוכו, בארגון - כחזית יהודית-ערבית שסימנה על דגלה שוויון בין המינים." »
יהודי ישראלי מתוודע לעומק מנגנון הנישול הפועל נגד פלסטינים ועולמו מתערער והוא מתמלא אשמה עמוקה. גבר מתחיל לקלוט את מימדי הפריבילגיות שמהן הוא נהנה מתוקף הסדר החברתי-מגדרי השליט ושואל את עצמו איפה הוא. אשכנזי מתעורר ורואה, שהמיבטא, והצבע, והשם ונגינת הדיבור חיים ובועטים, ובועטים חזק במזרחים ובערבים ובשחורים ובכהים, ובמקום להכחיש שומע את עצמו, תופס את עצמו ומקומו בפעם הראשונה. הזעזוע העמוק מהתובנה מיתרגם כמעט מיידית לתחושת אשמה עמוקה. במה בדיוק? האם אשמה יכולה להיות בסיס לפעולה פוליטית? האשמה יכולה לזעזע, אבל יכולה גם לשתק. כמה מחשבות על על מגבלות האשמה, ועל ההבדל בינה לבין לקיחת אחריות. אחריות על העוול והניצול – לא על המנוצלות והמדוכאים. »