מסמכים

אנו מתפתחים כתנועה מעורבת תוך כדי יצירת מסמכים, המבטאים את עמדתנו בשאלות יסוד. הם נוספים לעקרונות התנועה ומנסים להעמיק את הדיון בסוגיות מרכזיות. הם אינם תורה מקודשת: הם מבטאים את עמדתנו במציאות משתנה, את התנסותנו בזירות חברתיות שונות, את הדיונים בתנועה. המסמכים הם מרכיב אחד בתרומתנו לגיבושו של תנועת שמאל יהודית-ערבית בארץ הזו.


סיכומי כנס התחברות-תראבוט, נובמבר 2007: על קולוניאליזם ולאומיות, דקולוניזציה ואזרחות


קולוניאליזם ולאומיות בארץ

הקולוניאליזם, לא הלאומיות עומדים בבסיס הסכסוך. אנו תומכים בזכותו של העם הפלסטיני לשחרר ומתנגדים לקולוניאליזם על כל צורותיו. ללאומיות יכולים להיות תפקידים משחררים ותפקידים מדכאים, לפי ההקשר. מוסכם שהשסע הבסיסי שיוצר הקולוניאליזם הוא הלאומי, בין יהודים ישראלים לערבים פלסטינים החיים בישראל, בשטחים הכבושים ובגלות. בארץ הזו נוצרה מציאות דו-לאומית. הן ליהודים הישראלים והן לפלסטינים יש זכות קיום בארץ הזו, שהיא דו-לאומית. אנו מכירים בזכותם של שני הקולקטיבים, הן היהודי-ישראלי והן הפלסטיני, להגדרה עצמית.

אנו תומכים בזכויות הפליטים הפלסטינים בכלל, ובפרט בזכות לשיבה ולאזרחות מלאה, תוך שמירה על העיקרון שאין לתקן עוול באמצעות גרימת עוול נוסף.

מה הם מרכיבי תהליך דקולוניזציה בישראל?

  1. בלימת התהליך הקולוניאלי - הן החיצוני, בשטחים הכבושים (התנחלויות, גדרות, דרכים, שוד משאבים, ניצול כלכלי), והן הפנימי, בתחומי הקו הירוק (יהוד הגליל והנגב, חוות בודדים, נישול הפלסטינים).
  2. ביטול כל החוקים, התקנות, והמוסדות הממשיכים את התהליך הקולוניאלי בהווה ומפלים על בסיס אתני (תקנות לשעת חירום, חוקי הקרקע, הקשר עם הקק"ל, הסוכנות היהודית, חוק האזרחות וכו').
  3. תיקון במידת האפשר של העוול ההיסטורי שנגרם בתהליך הקולוניאלי: השבת קרקעות, שיבת העקורים, זכויות הפליטים, חלוקה מחודשת של משאבים, אפליה מתקנת בתקציבים, קידום התרבות הערבית והמזרחית.

אזרחות

במקום אזרחות המבוססת על מוצא אתני או דתי, או המוענקת על סמך נכונות להשתלב בתהליך הקולוניאלי, אנו מציעים אזרחות מלאה, שווה ובלתי-מותנית, המבוססת על חיים לאורך זמן בארץ ולא על זכויות יתר ליהודים - "אזרחות מבוססת על ישיבה ולא על התיישבות".

יש צורך בביטול חוק השבות והחלפתו בחוקי הגירה שוויוניים. יש לתת מקלט לפליטים ולמדוכאים באשר הם לפי היכולת, ללא העדפה אתנית.

המדינה צריכה לאמץ יחס שוויוני ומכבד לדתות, אמונות ופולחנים של תושביה. אנו מתנגדים לכל כפייה דתית מצד המדינה, ומדגישים את אחריותה, במסגרת מימוש הצרכים החברתיים, לסייע למימוש הצרכים הדתיים של האזרחים, תוך שמירה על זכויות אזרח שוויוניות, בפרט של נשים.