יום שישי בצהריים, מרפסת שטופת שמש וטאבון. לידו שולחן, ועליו קערה עם בצק, כמה כדורי בצק ומגש. נרימאן אופה פיתות, הקביים שלה לידה. ירו בה ברגל לפני חודש או יותר והיא עדיין מתקשה בהליכה.
בחוץ הפגנה. ילדים, נשים, גברים, ילדות במיטב בגדיהן עם דגלי פלסטין, הולכים לתבוע את האדמה שנגזלה מהם. הלכנו להר וירדנו למטה. יום לא טוב לגז, כי הוא חוזר לחיילים בגלל הרוח, אז יורים חי.
החיילים רצים במעלה ההר. כשהם יורים, כולנו בורחים לבית של נרימאן למרפסת.
נרימאן לוקחת עיגול של בצק, משטחת אותו ושמה בטאבון.
החיילים עכשיו ליד הבית. המרפסת מלאה ילדים. הם זורקים למרפסת רימון הלם שמכאיב באוזניים.
הם עומדים ליד הבית ויורים חי. אין כל כך לאיפה לברוח. חלק מהפעילים נכנסים לתוך הבית. אני נשארת בחוץ, מסתכלת על נרימאן: אולי גם היא תרצה לברוח? אבל היא עם הפיתות. מוציאה מהר מהטאבון פיתה חמה, מניחה על המגש ומכסה.
הם יורים שוב כדורים חיים. יש לזה רעש אחר, קצר מדויק. כמה בנים עולים לגג, רוצים לראות איפה החיילים, ואז שוב יריה. הפעם גז. אחד הנערים בורח למרפסת כשעיניו אדומות, מטפלים בו.
נרימאן לוקחת כדור של בצק, משטחת אותו בידיה ושמה בטאבון הלוהט.
מאחורי הבית החיילים רצים אחרי אחד הנערים, רוצים לירות בו. שם עומדים שני צלמים. הם אומרים להם: "לכו, אתם מפריעים לנו!" [לירות חי]. הצלמים ממהרים ללכת. הקצין מגיע, מתנפל על אחד מהם ומרביץ לו.
נרימאן מוציאה את הפיתה מהטאבון הלוהט ושמה על המגש ומכסה.
אני שואלת את עצמי, כמה עיגולים נשארו ומתי נרימאן תברח. אבל היא בבית שלה, ומסביב יורים חי.
הקצין עדיין כועס שהפריעו לו, והם יורים בראשו של אחד. הנערים הכדור נכנס ויוצא. הוא מלא דם.
הבת של נרימאן, עהד, הולכת לחיילים וצועקת: "מה אתם עושים, טרוריסטים?" הם פוקדים עליה: "לכי מפה!" והיא עונה להם: "זה הבית שלי! האדמה שלי!"
הם צוחקים. היא לא. "לכי מפה!" הם צועקים שוב. "לא!" היא עונה להם. "מה תעשו? תירו בי? הנה, בבקשה – פחדנים עם רובה!"
יופי, אני חושבת, נשארו רק שני כדורי בצק. המגש מתמלא, הריח טוב. נרימאן לוקחת את הקביים שלה ויוצאת לחיילים, לתוך היריות, לתוך הגז, ואומרת להם מה היא חושבת ואת מה שהיא רוצה.
מאחורי הבית שומעים את הקצין אומר לחיילים: "עבודה טובה – תמשיכו ככה!"
אחר כך השולחן מתמלא בפיתות, זיתים, שמן זית, גבינה. והכל טעים.
ככה אופים פיתות בנבי סאלח. התבלין הסודי: בלי פחד!
נרימאן עם בתה עהד
* תצלומים: חיים שוורצנברג; אורן זיו, אקטיבסטילס. תודות מקרב לב!